יוסי בר מוחא: לע"מ – תעודת עניות

למנהל לע"מ אין כל סמכות, חוקית או אחרת, לקבוע מיהו עיתונאי במדינת ישראל. אף אחד גם לא מינה אותו לבחון את יכולותיהם המקצועיות של עיתונאים

העיסוק בעיתונות בישראל אינו מחייב, עדיין, רישוי או הכרה ממשלתית, אך נראה שהשלטון הנוכחי שואף לכך, ואף מקדם מהלכים לייצר מציאות שאין לה מקום במדינה דמוקרטית.

כך קרה, שבלשכת העיתונות הממשלתית (לע"מ), שכפופה ישירות למשרד ראש הממשלה, היה אתמול (רביעי) יום עמוס במיוחד.

זה התחיל בהודעה לעיתונות, עם סימן קריאה מהדהד, שהפיצה הלשכה תחת הכותרת: "היזהרו מחיקויים!".
"לאחרונה", נכתב בהודעת לע"מ, "הופצו ידיעות בדבר הנפקת תעודות עיתונאי ע"י גופים שונים, לגורמים מפוקפקים לכאורה ואשר אינם עוסקים במקצוע העיתונות כהגדרתו על-פי הוראות הדין והכללים. שימו לב! – תעודת עיתונאי מטעם לשכת העיתונות הממשלתית, היא התעודה הרשמית והמוכרת היחידה לעיתונאים בישראל".

בהודעה לא פירטה לע"מ מהן אותן ידיעות שהופצו, מי הפיץ אותן והאם מישהו ניסה לאמת את נכונותן ולבסס את אמינותן.

זה המשיך, זמן קצר לאחר מכן, בהודעה על החלטתו של מנהל לע"מ, ניצן חן, לשלול, בכפוף לשימוע, את תעודת העיתונאי מכתב בכיר של אלג'זירה בירושלים, אליאס כראם. ניצן החליט לשלול את התעודה מכראם, ערבי ישראלי, בוגר אוניברסיטת חיפה שהיה בעבר עורך בעיתון הערבי-הישראלי "כל אל-ערב" , בגלל התבטאויותיו, בראיון שנערך לפני למעלה משנה, "המעמידות בספק את יכולתו העיתונאית לסקר את הסכסוך הישראלי-פלסטיני".

בשתי ההודעות "שכח" ניצן חן לציין שאין לו כל סמכות חוקית, או אחרת, לקבוע מיהו עיתונאי במדינת ישראל. אף אחד גם לא מינה אותו לבחון את יכולותיהם המקצועיות של עיתונאים ולהעניק או לשלול מהם רישיון לדווח, על סמך האופן בו הוא מתרשם מהסיקור שלהם.
חן, פקיד זוטר בלשכת ראש הממשלה, שם עצמו כקומיסר ונטל לעצמו סמכויות לא לו, בהתאם לקו שמתווה ראש הממשלה, הממונה עליו, בהתבטאויותיו הפומביות הפרועות והמסיתות נגד התקשורת.

לע"מ מנפיקה תעודות לעיתונאים זרים על- פי קריטריונים שקבעה הלשכה, ובהם אישור השב"כ שנושא התעודה איננו מסכן את ביטחון המדינה.ללשכת העיתונות הממשלתית אין כל סמכות לטפל בעיתונאים ישראלים.
בעוד שעיתונאים זרים חייבים להחזיק בתעודה (Media Credentials) כדי לקבל אשרת עבודה בישראל, גם הם וגם העיתונאים הישראלים נזקקים לה כדי לסקר אירועים בהשתתפות בכירים מאובטחים.
בשנים האחרונות התברר ביותר מדי מקרים מצערים, שתעודת העיתונאי של לע"מ – האמורה להוות אישור כניסה לאירועים מאובטחים – שווה כקליפת השום .התפקיד שנטלה לעצמה לשכת העיתונות הממשלתית, ב"אישור" עיתונאים ישראלים, מהווה מעורבות שלטונית במקצוע העיתונות שאיננה ראויה בממשל דמוקרטי. טענת השלטון כי התעודה נועדה להקל על העיתונאים בעבודתם, והיא נדרשת מצרכי אבטחה, נשמעת כמו תירוץ לא מוצלח להדק את אחיזתו בגרונם

תעודת לע"מ לא סייעה, למשל, לצלם עלי ונוס, איש צוות חדשות 2, כשהגיע לפני חודשיים לסקר אירוע בצפת, בנוכחות ראש הממשלה ושר הבריאות. ונוס עוכב במשך שעתיים על ידי אבטחת רוה"מ בכניסה לבית החולים, והושפל כשהופרד מיתר העיתונאים שהגיעו למקום, ציוד חברת החדשות שברשותו נבדק בחדר צדדי והוא אף הופשט עד לתחתוניו במהלך הבדיקה.

התעודה של לע"מ גם לא ממש עזרה לעאטף ספאדי, הצלם הראשי של של סוכנות הצילום האירופית EPA בישראל וברשות הפלסטינית, שנדרש במאי בשנה שעברה על ידי צוות האבטחה של ראש הממשלה להסיר את בגדיו במהלך בדיקה משפילה, לפני שהורשה להכנס לצלם את פגישתם של ראש הממשלה בנימין נתניהו ומי שהיה אז ראש ממשלת צרפת, מנואל ואלס. ספאדי, עיתונאי ותיק ומוערך, שאמור היה לצלם POOL גם עבור סוכנויות זרות אחרות, סירב ועזב את המקום. הסוכנויות הזרות לא פרסמו צילומים מהאירוע, לאחר שסירבו להשתמש באלה שסופקו להם על ידי לשכת העיתונות הממשלתית.

בשני האירועים המחפירים הללו, מדובר היה בעיתונאים ערבים-ישראלים. למרבה הצער, זה לא מקרי. חרף תעודת לע"מ "הרשמית והמוכרת היחידה לעיתונאים בישראל" הם כנראה תמיד חשודים בהיותם "גורמים מפוקפקים לכאורה".

באתר של לשכת העיתונות הממשלתית נכתב כי היא "אחראית מטעם משרד ראש הממשלה על תיאום התקשורת בין ממשלת ישראל ובין קהילת העיתונאים ואנשי התקשורת הפועלים בארץ. עבור העיתונאים הזרים מהווה לע"מ ממשק מרכזי להתנהלות מול מוסדות המדינה והצבא, בעוד לע"מ מצידה מנסה לרתום את הקשר השוטף עם התקשורת הזרה לצרכי ההסברה של מדינת ישראל".

האם פקידים של משרד ממשלתי העוסקים במשימות ההסברה של ישראל, החשובות כשלעצמן, הם מי שיקבעו מיהו עיתונאי ישראלי ויעניקו ציונים ליכולת המקצועית של עיתונאים לבצע את עבודתם? הלסין היינו אם לטורקיה דמינו?

ואם מדברים על מקור וחיקוי, זה המקום להזכיר שאגודת העיתונאים בתל-אביב מנפיקה תעודות עיתונאי מאז הקמתה בשנת 1936. בראש אגודת העיתונאים עמדו אז האבות המייסדים של העיתונות הישראלית כמו עזריאל קרליבך, נח מוזס, דב יודקובסקי ואחרים, שהקפידו לבדוק כל עיתונאי שמגיש בקשה באמצעות ועדת חברים ולאחר מכן באישור הנהלת האגודה. כך נוהגת האגודה עד היום, כשחברי הוועדה וההנהלה דוחים לא אחת בקשות של מי שאינם עומדים בדרישות תקנון האגודה. בלע"מ, שהחלה לפעול רק בשנות ה-50, לעומת זאת, שיקול הדעת הוא של פקידי ממשלה זוטרים, שאין בסמכותם לעסוק בשאלה מיהו עיתונאי.

התפקיד שנטלה לעצמה לשכת העיתונות הממשלתית, ב"אישור" עיתונאים ישראלים, מהווה מעורבות שלטונית במקצוע העיתונות שאיננה ראויה בממשל דמוקרטי. טענת השלטון כי התעודה נועדה להקל על העיתונאים בעבודתם, והיא נדרשת מצרכי אבטחה, נשמעת כיום, לאור ההתנהלות של לע"מ, כמו תירוץ לא מוצלח להדק את אחיזתו בגרונם. על פניו, נראה כי מנהל לע"מ, ניצן חו, פועל על פי הנחיות מבית מדרשם של השוכנים בבית שברחוב בלפור.

מקור הכתבה אגודת העיתונאים תל אביב:  http://journalism.co.il/7054/