הלכות ומנהגי חג החנוכה מתוך הקונטרס תאיר נרי של האדמו"ר יאשיהו פינטו

ימי חנוכה, הם ימים בעלי משמעות גדולה ביותר. והכח של ימים אלו לרדת נמוך מאוד מאוד לאנשים שנמצאים בתחתית, ומשם להרים אותם למקום גבוה. וזהו יסוד גדול שכל יום קדוש, כגודל קדושת היום, כך גודל השפעת היום וחנוכה. הלכות ומנהגי חג החנוכה מתוך הקונטרס תאיר נרי של כבוד האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

בן ציון עטיה | כ"ד בכסלו תשפ"א | יום חמישי 10 בדצמבר 2020  | מערכת ישראל ניוז

א. מנהג ראוי הוא לטבול לפני הדלקת נרות חנוכה, וידוע מה שמובא במדרש מעשה חנוכה שהיוונים גזרו שלא יטבלו במקוה ונעשה להם נס, ונזדמן להם מקוה לכל או"א (הובא בבעה"ט פ' תולדות כו, כב) ולזכר הנס הזה טובלים במקוה.

ב. יקפיד האדם לפני ההדלקה ליטול את ידיו (עיין קב הישר, פרק צו).

ג. יכוון האדם לתקן הנפש על ידי הפתילה, הרוח על ידי השמן, והנשמה על ידי האור, וכולם יתלהבו על ידי הדלקת הנרות.

ד. ישתדל האדם בשעה שעוצר ממלאכה ומדליק נרות חנוכה, לכוון לזכותו של יוחנן כהן גדול. וידועים דברי הבני יששכר (אות כא) על הגמרא (סוטה מז:) עד ימיו של יוחנן כהן גדול היה פטיש מכה בירושלים בחולו של מועד לעשות מלאכת דבר האבד שמותרת במועד, ועמד הוא וגזר על הנפחים אפילו בדבר האבד מפני שקולן נשמע למרחוק, ואין הכל יודעין שהוא לדבר האבד. וביטל יוחנן הכהן את המלאכות בירושלים גם בדבר האבד משום שמרחוק שומעים הרעש ואין יודעים אם הרעש מדבר האבד או לא, ולכן העדיף שלא יהיה שום מלאכה. ולכך זכה יוחנן כהן גדול שלא יעשו מלאכה בחנוכה לזכרו ולשמו ולפרסומא ניסא. ולכן טוב שיכוון באותה שעה לזכרו של יוחנן כהן גדול.

ה. בשעת ההדלקה יהיה בשמחה גדולה ויברך בדבקות גדולה.

ימי חנוכה, הם ימים בעלי משמעות גדולה ביותר. והכח של ימים אלו לרדת נמוך מאוד מאוד לאנשים שנמצאים בתחתית, ומשם להרים אותם למקום גבוה. וזהו יסוד גדול שכל יום קדוש, כגודל קדושת היום – כך גודל השפעת היום וחנוכה.

רבותינו שתיקנו הימים האלו ידעו שאלו ימים של דמדומים, סוף לימי הנביאים שהיו מתנבאים ומחזקים את עם ישראל, וזו תקופה חדשה שיורדת לעולם, ולכן לקחו את הכח של הימים האלו למקום הנמוך ביותר, שכל אדם שידרוש את ה׳ ויבקש להתקרב להקב״ה, ימצא מסילה וגשר להגיע לקדושה.

לא בכל עת וזמן האדם יכול להגיע לקודש, האדם עם מעשיו הרעים שובר ומקלקל את המסילות בינו לבין הקב״ה, וכאשר מחפש דרך קשה לו למצוא, אבל בימי חנוכה חכמים ירדו למטה למטה אפילו פחות מעשרה טפחים, למקומות שמעולם השכינה לא הייתה, והתירו להדליק בכל השמנים ובכל הפתילות, גם בפתילות שאסורות בשבת, הכל בכדי לקבל את נפש המתחרטה.

הקב״ה נתן לנו חג עם כוחות עצומים לקבל את כולם, ולהשיג השגות עצומות בחג הקדוש הזה. אין אדם בכל מקום שנמצא, שלא יכול להתקרב להקב״ה בימי החג הקדוש הזה.

והנה מובא בשו״ע (סימן תרע) ריבוי הסעודות שמרבים בהם, הם סעודות הרשות שלא קבעום למשתה ושמחה.
וברמ״א; ונוהגין לומר זמירות ותשבחות בסעודות שמרבים בהם, ואז הווי סעודת מצוה ע״כ.

והנה קשה ביותר דברי הרמ״א, בגלל זמירות ששרים, זה עושה את הסעודה סעודת מצוה ? איך אפשר להבין את דבריו. אדם שמחר יעשה סעודה וישיר בה, הסעודה נהיית סעודת מצוה, הייתכן כך לומר.

והנה אפשר לבאר ולומר, יש הבדל גדול בן הנס של חנוכה, לנס של פורים. בפורים רצו להרוג את הגוף, ולכן קבעו סעודה. ובחנוכה רצו לפגוע בנפש של עם ישראל, לכן זה זמן יותר של אור שזה כנגד התורה הקדושה.

אבל יש עוד עניין חשוב בחנוכה שהוא בידי האדם, והוא כמה שהאדם מרגיש יותר קרוב להקב״ה, כך השמחה שלו והחג אצלו, וזה השינוי בין חנוכה לשאר חגים, כל חג אנחנו יודעים את הגזרה, מתי נכנס מתי יוצא, מה צריך לעשות, מה אסור לעשות, הכול ברור מראש. אבל בחג חנוכה, כלום לא ברור ועל פי הדבקות בהקב״ה והקשר של האדם עם הקב״ה זה המחויבות של האדם בימים קדושים אלו.

יש אדם שהכל שטחי אצלו ואין לו שום קשר חוץ ממסיבה משפחתית, והדלקה טקסית של נר. ויש אדם שיורד למעמקי הנפש, ומבין את האור הגדול הטמון בימים מרוממים וקדושים אלו, ויודע שיכול להשיג השגות עצומות, ומרוב הבנה ודבקות בהקב״ה שר ומזמר.

ומה הזימרה גורמת לאדם, להוציא את הדברים העמוקים שבנפש של האדם. וזה מהיסודות הגדולים של כל יהודי, שיש בכח הזימרה לתקן ולרדת לעומק הנשמה, יש מקומות עמוקים ומסובכים בנפש האדם, ששום דבר בעולם לא יכול להגיע אליהם בגלל הרגישות של המקום, והסכנה לא לפגוע בדברים שסמוכים למקום, וזה במעמקי הנפש, במקומות הרגישים ביותר, ושם רק זימרה ושירה הבוקעת מעמקי הלב, רק הם מגעים לשם ורק הם עושים שם מה שבשום כח אחר בעולם אי אפשר לעשות.

אם כן, חנוכה לא ככל החגים, כל החגים ברור לנו טוב הגבולות, מאיפה עד איפה, חנוכה זה חג על פי מעלת האדם. אדם שרק נוגע בקדושה ינהג כך, רק ידליק נר או ישתתף או כל מה שרואים אצל רבים בעולם, אבל כמה שאדם זכה לרדת וללמוד ולשאוב ולבנות בימים אלו, זה כח לכל השנה כולה, וכך על ידי זמירות יכול להגיע עמוק בנפש, עד שיביא את חנוכה גם לסעודת מצוה.

אנו מבקשים לחדד בנפשינו חזק מאוד, שיש לאדם שני סוגים של מחויבויות, יש לנו מחויבות של התורה הקדושה, שמשה אמת ותורתו אמת, זו מחויבות ראשונה. ויש לנו מחויבות שניה, שזה צו המצפון של כל אחד ואחד, וזה על פי מעלת האדם.

וכך אפשר למצוא שני אנשים שעושים אותו מעשה, אחד יקבל על המעשה הזה עולם הבא, ואחד יקבל על המעשה הזה, גהנום. ומדוע ?
כי זה תלוי בכוחות נפש של האדם, ומה קיבל האדם הזה ומה מחזיר, זו תורה שניה שלא כתובה בשום ספר, היא כתובה על הרגש של הלב של כל אדם ואדם, וחנוכה מסמלת את התורה הזאת.

אין מחויבות לסעודת מצוה, אין מחויבויות להרבה ענינים בחג הזה, אבל יש מחויבות של המצפון, שעל המחויבות הזאת נענשים עונשים קשים, וגם מקבלים שכר עצום. וכך עלינו לדעת שעולם הדבקות בהקב״ה, שנקרא עולם החסידות, הוא העולם הזה של מחויבויות הבאות לאדם מעומק נשמתו, מהמצפון, וזו היא מלחמה שקטה, מלחמה פנימית, לקחת את הנפש שלנו לגבהים חדשים, ולהתחייבויות חדשות, ולדעת שהיצר הרע נלחם מלחמה קשה בעולם המצפון, בכלים אחרים, במשקל של עולם המצפון.

אדם מחייב את עצמו לנהוג מנהג חסידות, ולהקפיד בדבר מסוים, משום שזה צו המצפון שלו. כנגד עומד השטן ומביא ענין של מצפון, שמעשה המצפון שלך, פוגע במצפון השני, וכך מלחמת השטן עם התורה היא בצורה מסוימת, ומלחמת השטן במצפון שזה מחויבויות והתחייבויות נפשיות, זה על ידי המצפון.

ולכן המלחמה של חנוכה, והמחויבויות של חנוכה, הם ביד האדם, להרים את האור או להוריד את האור.
חנוכה, אפשר בכמה דקות בהדלקת חנוכיה לצאת ידי חובה וסיימנו את חנוכה, או אפשר להרים את האור ולהתעמק ולהתדבק ולהשיג ולהגיע בחנוכה, לדברים עצומים ומפחידים.

נעבוד על עצמנו לחדד בנפשנו את ערך המצות, ושכל מה שלומדים יהיה חלק מחיינו ולא בגדר ידיעה בלבד, אלא הבנה שזה נהיה עומק החיים והבנת החיים.

המצפה לישועה כל הימים,
יאשיהו יוסף.