סקירה מהעבר על הרכבת המנדטורית

הרכבת המנדטורית נוסדה ב-1 באוקטובר 1920 ונטלה באחריותה את פעולותיה של הרכבת הצבאית לארץ ישראל, ששירתה את חיל המשלוח המצרי במערכה על חצי האי סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה

אלי ששון | א' באלול תשפ"ב | יום ראשון 28 באוגוסט 2022 | מערכת ישראל ניוז

היה זה אחד הצעדים הראשונים בהעברת הניהול של ארץ ישראל מידי השלטון הצבאי הבריטי לידי מנהל אזרחי בראשות נציב עליון. מנהלה הראשון, בין השנים 1929-1920, היה קולונל הולמס אשר ניהל את הרכבת הצבאית לארץ ישראל עד אותה עת.

הנהלת הרכבת המנדטורית שכנה במתחם תחנת הרכבת חיפה מזרח, והסדנאות הראשיות של הרכבת היו באזור הקישון ובלוד. בחיפה השתמשה הרכבת המנדטורית בעיקר במבנים ובמתקנים שהותירה אחריה הרכבת החיג'אזית בתחנת הרכבת.

הצבתה של הנהלת הרכבת המנדטורית בצפון הארץ הצביעה על החשיבות האסטרטגית שייחסו הבריטים לחיפה, בזכות הנמל הנוח שבמקום ובזכות היותה של חיפה צומת רכבות מרכזי בין עבר הירדן וסוריה מצפון, לבין מצרים ושאר ארצות אפריקה מדרום. יש היסטוריונים הרואים בפעילות הרכבת בחיפה את אחד מגורמי הצמיחה העיקריים של העיר בתחילת המאה ה-20‌‏.

שנתיים לאחר היוסדה, בשנת 1922, רכשה הרכבת המנדטורית את קו המסילה בין יפו לירושלים מידי החברה הצרפתית, "חברת הרכבת העות'מאנית יפו-ירושלים והסתעפויותיה" תמורת 565,000 ליש"ט. הרכישה התבצעה למרות שהשלטון העות'מאני הלאים מסילה זו עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, בהתאם לפסק בוררות שניתן ב-4 באוקטובר 1922 בפריס. למרות שעיקר פעולותיה של הרכבת המנדטורית היו בתחום ארץ ישראל המנדטורית, היא הופקדה אף על ניהולה ואחזקתה של מסילת הרכבת שבחופו הצפוני של חצי האי סיני, מרפיח ועד קנטרה (תעלת סואץ).

בשנת 1921 הורחבו ונוספו לרשת המסילות בארץ ישראל רק מספר שלוחות קצרות ששימשו לרכבות מטען בלבד:

לוד – מחנה סרפנד (צריפין) באורך 4 ק"מ

כפר ג'יניס (סמוך לנתב"ג) – מחצבת בית נבאללה, באורך 4 ק"מ

ראש העין – פתח תקוה, באורך 6.5 ק"מ. במימון בניית מסילה זו השתתפה פיק"א לצד הממשלה הבריטית.

החל משנת 1922 תכננו הבריטים להאריך את מסילת הרכבת מחיפה מזרחה עד עיראק, תוכנית שלא יצאה אל הפועל‏.

ב-1 בנובמבר 1920 פרסמה הרכבת המנדטורית לוח זמנים ראשון לרכבות הנוסעים בארץ ישראל. על פי לוח הזמנים יצאה מדי בוקר רכבת מחיפה לקנטרה אשר חצתה את הארץ לאורכה ועצרה בין השאר בעתלית, זיכרון יעקב, חדרה, טול כרם, קלקיליה, ראש העין, כפר יונס, לוד, עזה, רפיח ואל עריש. היא הגיעה לקנטרה, מרחק של כ-400 ק"מ, מקץ 12 שעות.

רכבת בכיוון ההפוך יצאה מדי לילה מקנטרה. לאחר שהגיעו לקנטרה, חצו הנוסעים את תעלת סואץ במעבורת ועלו על רכבות של הרכבת המצרית לקהיר ואלכסנדריה. מיפו יצאו מדי יום שלוש רכבות, שתיים מהן לירושלים ואחת הגיעה ללוד וכך גם בכיוון ההפוך. עוד הופעלו רכבות נוסעים בין באר שבע לרפיח, בין חיפה לשכם דרך עפולה וג'נין, בין חיפה לעכו, ובין שכם לטול כרם. מחיפה יצאה אף רכבת לדמשק. במשך שלושה ימים בשבוע, דרך צמח, נסיעה של 12 שעות. בשאר ימי השבוע הסתיים השרות בצמח‏.

בשנים 1922-1920 פעלה מסילת רכבת צרה בין נמל יפו ל רמת גן, ושכונת בורוכוב לימים בגבעתיים. המסילה הונחה על ידי 'הרכבת הצבאית לארץ ישראל' בעת המערכה על ארץ ישראל, לצורך תמיכה לוגיסטית בקו שתי העוג'ות. המסילה נוצלה, ככל הנראה, לנסיעה אחת של רכבת נוסעים אזרחית שעבורה נמכרו כרטיסים, ב-27 באפריל 1921, וכן למשיכת קרונות באמצעות סוסים וּפְרָדוֹת שהובילו חומרי בניין לבניית עיר גנים ושכונת בורוכוב וזאת עד לפרוק המסילה בשלהי 1922‌‌‏.

כתב הניו יורק טיימס אשר ביקר בארץ ישראל בשנת 1922, צפה עלייה בתיירות האמריקאית לארץ ישראל, בין השאר בזכות התחבורה המסילתית הנוחה ממצרים. הוא תיאר את מסעו ממצרים לירושלים ברכבת המנדטורית.