דבר תורה לפרשיות השבוע אחרי מות-קדושים

דבר תורה לפרשיות השבוע אחרי מות-קדושים מפי כבוד האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

"דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלוקיכם"

וברש"י שם, מלמד שנאמרה פרשה זו בהקהל מפני שרוב גופי תורה תלויים בה (ויקרא רבה כד, ה) ע"כ.

דהיינו, בשאר הפרשיות לא שנה משה אלא לאנשים, ופרשה זו נאמרה בהקהל כל עדת בני ישראל אנשים נשים וטף. והעניין הוא כי הכתוב אומר (קהלת יב, יג) "סוף דבר הכל נשמע את האלוקים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם". וידועים דברי הקדמונים, דאדם ממוזג מגוף ונשמה, וכמו שיש מזון גופני המחייה רמ"ח אברים ושס"ה גידים, כן יש מזון רוחני לנשמה רמ"ח מצוות עשה להחיות אבריו, ושס"ה לא תעשה להחיות שס"ה גידיו.

וכאשר עובר על אחת ממצות התורה, הוא פוגם בחיותו של אותו איבר או גיד המכוון נגדו. ובמצוות התורה שיש בהם כרת כאשר עובר עליהן פוגע בחיות נפשו ממש. "את האלוקים ירא" זה שס"ה מצוות לא תעשה, "ומצוותיו שמור" זה רמ"ח מצוות עשה, "זה כל האדם" שמכוון נגד האברים והגידים של האדם והם מזון הנפש.

ומצוות התורה נחלקות, ישנן מצוות הנוגעות בין אדם למקום, וישנן מצוות הנוגעות בין אדם לחבירו. ישנן מצוות תמידיות ששייכות לכל איש ישראל בכל הזמנים, וישנן מצוות מיוחדות לסוגים אחדים, כהנים לויים או שלא ניתנו לקיימן רק מזמן לזמן, כגון מצוות מצה בפסח, סוכה בסוכות וכו'.

ובעיני העולם מצוות הבאות רק מזמן לזמן חשובות לו יותר, ומקיימן בשמחה יותר משאר מצוות שיכול לקיימן תדיר כגון תורה ותפילה וציצית ומזוזה.

אבל האמת אינה כן, כי במזון וחיות הגוף אנו רואים אשר אויר לנשמה נתן ה' בכל מקום בעולם, וגם מים להשקות צימאון גופו יכולים לחפור בכל מקום, אבל זרעים ופירות יש שנזרעים בכל המדינות, יש פירות מיוחדים שאי אפשר להשיגם רק במדינות מיוחדות ולא בכל מקום, וכל זה הוא לפי גודל הצטרכותו לחיותו, כי בלי אויר אי אפשר להתקיים על כן זה ניתן לו בכל מקום בלי טירחה.

ושוב באים המים והמאכלים שאפשר להתקיים בלעדם לזמן קצר, בטירחה קצת אפשר לקבלם, ואותם פירות שאפשר לחיות גם בלעדם, אמת לא נמצא להשיג בכל מקום.

וכך גם במזון הרוחני, הקב"ה נותן מצוות תדירות במצוות שהם החיות של האדם, ומצוות יותר רחוקות במצות שהם פחות מהחיות של האדם, כמו במזון הגשמי. ופרשה זו פרשה מיוחדת היא שרוב גופי תורה תלויים בה, הרבה מהמצוות החשובות שבתורתנו הקדושה נמצאים בפרשה הזו.

וידוע מה שמובא בשם הגר"א על פרשתנו בספר המאור הגדול ששאל, כתוב בתורה שנאת חינם, ושואל איך אפשר לומר שנאת חינם הרי אם חברו פגע בו והזיק לו אז זה לא שנאת חינם? הוא שונא אותו בגלל סיבה שחברו הזיק לו, אז מה הלשון שנאת חינם?

ומתרץ הגר"א ואומר אם אדם מאמין בהקב"ה, הוא מאמין שאין אדם נוקף אצבע למטה אלא אם כן גוזרים עליו מלמעלה, ואם חבירו ציער אותו סימן שזה בא מהקב"ה, ואם חבירו ציער אותו כי זה בא מהקב"ה והוא שונא את חברו, זוהי שנאת חינם.

וכך מצאנו אצל דוד המלך, כשקילל אותו שמעי בן גרא קללה נמרצת, וידוע ששמעי היה ראש הסנהדרין וביזה את דוד המלך ביזיון גדול ביותר. ואמר לו אבישי בן צרויה אל המלך אעברה נא ואסיר את ראשו, השיב לו דוד "כי ה' אמר לו קלל את דוד, ומי יאמר מדוע עשית כן" (שמואל ב' טז, י). ראינו שדוד אמר כי הצער והעלבון הזה נגזר עליו מן השמים, כי לא יכול אדם להרע לו אם ה' לא ציווה. והמעליב והפוגע בו הוא רק שליח ה', ולכן אין לו לפגוע בשמעי.