האם גרמו חייזרים קדומים לקיצו של העולם הישן?

סיפורו המופלא של חנוך ולקיחתו אל השמיים, או האם גרמו חייזרים קדומים לקיצו של העולם הישן?

בשונה מכל האנשים אשר משך חייהם מוזכר בספר בראשית ושנות חייהם עלי אדמות באריכות מה, מתואר חנוך כאדם מיוחד אשר לא מת כאחד האדם אלא כפי שרשום בספר בראשית פרק ה פסוקים כ עד כה: "ויהי כל ימי חנוך חמש ושישים שנה ושלוש מאות שנה." ויתהלך חנוך את האלוהים ואיננו כי לקח אותו אלוהים." לסיפורו של חנוך לא נמצא הסבר בספר התורה הרגיל אך כאשר נמצאו הספרים החיצוניים במערות קומראן, נמצא ביניהם ספר חנוך המלא המתאר בפרוטרוט את האירועים המסעירים והשמימיים אותם חווה על בשרו. אין אני דוד רונן נותן פרשנות האם המציאות היא זו אשר מתוארת בכתובים או שמא סיפור אגדה הוא אך כך מתואר מהלך העניינים בספר חנוך.

תחילת האירועים במאתיים יצורים, עירים שמם, אשר התגוררו ברקיע החמישי אשר נחתו עם מנהיגם שמחזיאל על הר החרמון. החייזרים הללו לקחו להם נשים וקיימו עמן יחסי אישות. כתוצאה מהזיווג השמימי הארצי הזה נולדו להם ענקים גדולים ונפילים. הענקים והנפילים לימדו את בני האדם את סודות החקלאות על מנת לאכול את פרי עמלם של בני האדם, אך בשלב מסוים לא יכלו יותר בני האדם החלשים והאומללים למלא את צורכיהם הגסטרונומיים ואז החלו הענקים לאכול את בני האדם.

חנוך בנו של ירד ואביו של מתושלח, נח על משכבו בביתו כאשר אחזה בו לפתע חרדה איומה: הוא ראה כשהוא ערני לחלוטין "שני אנשים גדולים מאד אשר לא ראיתי כמוהם מימי על הארץ ופניהם היו מזהירים כשמש, עיניהם בוערות כלפידים, אש מפיהם יוצאת, רגליהם כאש אדומה, וכנפיהם מזהב זוהר".

היצורים יוצאי הדופן עמדו על ראש מיטתו וקראו בשמו. הוא השתחווה לפניהם כשהוא רועד כולו, או כפי שהוא מתאר: "ואפחד ומראה פניי שונה מפחד".

לאחר מכן על פי הנחיות שני היצורים, נפרד חנוך מבני משפחתו והחל את מסעו השמימי כאשר הוא נישא על כנפיהם. והרי תיאור מעופו: "ויעלוני אל הרקיע הראשון ויעמידוני על העננים וילכו וארא עוד למעלה את הרוח. ויעמידוני ברקיע הראשון ויראוני ים רב מאד, גדול מים הארץ. ויעבירו לפני את ראשי משטרי הכוכבים, ויראוני מאתיים מלאך המושלים על הכוכבים ובניין השמים, והם מעופפים בכנפיהם. ויעלוני אל הרקיע השני ויראוני חשיכה גדולה מחשכת הארץ."

ברקיע השלישי הוא רואה את המחזה הבא:"וגן עדן הוא בין החלוף ואי החלוף, מקום נורא מאד. כל נגע ועינוי במקום ההוא, חושך נורא וענן בלתי מאיר ואין שם אור ואש חשיכה בוערת תמיד".

ברקיע הרביעי זוכה חנוך לראות את כל המהלכים והמעברים של קרני אור השמש והירח: "ואמוד את מהלכיהם, ואחשב את אורם וארא והנה לשמש אור פי שבעה מאשר לירח. וארא את סיבובם כרוח הולכים הם במהירות נפלאה מאד".

בין גרמי השמים רואה חנוך אלפי יצורים, חלקם מכונפים וחלקם ללא כנפיים: "וארא את בני המלאכים והם הולכים על להבות אש, מלבושיהם לבנים ופניהם מאירים כשלג".

ברקיע השביעי פוגש חנוך את האלוהים, מוקף באור אינסופי ופי שהוא מתאר את הבורא: "ואני רואה הייתי את פני האלוהים כברזל מלובן באש, אשר בהינשאו ניצוצות הוא משלח והוא שורף ואני ראיתי את עיני האלוהים והן מאירות כקרני השמש ומחרידות את עיני האדם".

חנוך מתבקש לרשום את כל קורות העולם בעבר ואת כל הצפוי להתרחש בעתיד הרחוק, כאשר יתחלפו השמים וייווצר עולם אחר. את הספרים הללו התבקש חנוך להחביא, לאחר נחיתתו על פני כדור הארץ, במקום מסתור שלא נודע עד עצם היום הזה, אך במיתולוגיה המצרית מתואר אדם ושמו אנוך אשר החביא "ספרי חכמה" במקום שעליו נבנתה אחר כך הפירמידה הגדולה בגיזה.

חנוך מוחזר אל בני ביתו לאחר שנודע לו את העתיד לבוא על בני האדם.

נוח נכדו של חנוך ושלושת בניו נועדו להוות את דור ההמשך לאחר המבול שהיה צפוי. מסתבר כי למשימה לא התאים בן תמותה רגיל אלא חייזר או שילוב של אישה בת אדם וחייזר.

לידת נוח מתוארת בספר חנוך: "ובשרו היה לבן כשלג ואדום כפרח שושן ושיער ראשו כצמר צחור ובפוקחו את עיניו העיר את כל הבית כשמש וכל הבית היה מאיר מאד. ויקום בידי המיילדת ויפתח את פיו וידבר אל אדון הצדק, ולמך אביו ירא מפניו ויבוא אל מתושלח אביו ויאמר אליו: "בן מוזר נולד לי, משונה, ואיננו כאדם והוא דומה לבני אלוהים בשמים ובריאתו משונה ואינו דומה אלינו ועיניו כקרני השמש ופניו מאירים".

גם לניר, אחד מאחיו הבלתי ידועים של נוח נולד ילד "לא מקומי". אשתו של ניר התעברה מגורם לא ידוע וניר רצה להחביאה מבני המשפחה. ההאשמות אשר הטיח ניר באשתו גרמו למותה. ואז קרא כשכולו מפוחד לנוח אחיו לעזור בהחבאת הגופה, וכך אירע כאשר ניגשו אל צופנימה אשתו של ניר: "ויניחו את צופנימה במיטה וילבישוה בגדים שחורים ויסגרוה בבית לקבורה ויחפרו קבר בסתר. ויצא הנער מתוך צופנימה המתה וישב על המיטה מימינה ונוח וניר באו לקבור את צופנימה ויראו את הנער יושב על יד צופנימה המתה והוא משפשף את בגדה, ויפחדו נוח וניר פחד גדול מאד כי היה הנער שלם בגופו כבן שלוש ומדבר בפיו".

חנוך אשר חזר ארצה אחרי טיסתו השמימה סיפר את כל אשר ראה לבני משפחתו ואז: "ויהי כאשר כילה חנוך לדבר אל אנשיו וירד חושך גדול על הארץ ותהי אפילה ותכסה את האנשים העומדים עם חנוך, וימהרו המלאכים וייקחו את חנוך ויעלוהו אל הרקיע העליון ותעל האפילה מעל הארץ ויהי אור ויראו האנשים ולא ידעו איך נלקח חנוך ויהללו את אלוהיהם וילכו איש איש אל בתיהם".

מאת: דוד רונן
דובר העמותה הישראלית לחקר עב"מים וחיים חוץ ארציים

צילומים מספר יחזקאל פרק א' מתארים מפגשים מהסוג השלישי