האם מדינת ישראל קרובה מתמיד לרצח פוליטי נוסף?

עשרים וחמש שנים לאחר רצח רבין ורצח פוליטי נוסף בישראל הוא רק שאלה של זמן. רצף הנסיבות בין אם זה מגפת הקורונה, מצב כלכלי, תסכול מהעובדה שראש ממשלה עומד נאשם בפלילים, עשוי לגרום להאצה לרצח הבא

עדי דגרי דנן | י"ח בחשוון תשפ"א | יום חמישי 5 בנובמבר 2020 | מערכת ישראל ניוז

הסתה ברשתות החברתיות, שנאת חינם נגד שרים בממשלה, שוטרים, פוליטיקאים, ראש ממשלה מכהן ורצח שמניעיו קשורים לאינטרס פוליטי לסלק את הנרצח לצורך שינוי המשטר, המדיניות או הפעילות השלטונית או לחילופין להפסקת פעילות המנוגדת לאינטרסים של המשטר או הסרת איום עתידי עליו.

שנת 2020 מדינת ישראל בעיצומה של מגפת קורונה ופילוג לשני מחנות (ימין ושמאל), הפגנות שבועיות, שנאת חינם והסתות מפורשות כנגד פוליטיקאים, שרים, שוטרים ויש שיגידו כי קיימת גם הסתה מפורשת כנגד ראש הממשלה בנימין נתניהו. ישראל נמצאת במגפת קורונה נוראית, וירוס קטלני בלתי מפוענח ושוב אלימות מילולית והסתה כנגד פוליטיקאים. האלימות לגיטימית, השנאה היא כלי פוליטי. המשבר במשק מסתכם במיליוני שקלים ואפילו על התקציב לשנת 2020 טרם נקבע והאלימות של המסיתים מחריפה ומכוונת, לכאורה  כנגד ההנהגה הכושלת והפוליטיקאים.

נשיא המדינה ריבלין אמר ביום הזיכרון 25 שנים לרצח רבין כי "המדינה נקרעת כמו ים סוף בין שני מחנות והשנאה מבעבעת לנו מתחת לרגליים". לא יכול שתופנה אלימות מילולית קשה כנגד שוטרים, שרים, פוליטיקאים. מי שהיה שם, בשנת 1995 הארורה, מצטמרר עכשיו למראות הדז'ה- וו. הסתה לאלימות ואף כתבי אישום כנגד המסיתים והמאיימים באלימות. לדוגמה: בתאריך 04.11.2020  תושב ת"א בן 26 נאשם כי איים ברצח על ראש הממשלה נתניהו ובני משפחתו, על שרים ושוטרים.

דביר קריב, איש שב"כ לשעבר ומיוזמי משמר המחאה מעריך כי ישראל לא קרובה לרצח ראש ממשלה נוסף, אלא לרצח פוליטיקאי נוסף ואף קיימים הבדלים גדולים מאוד בין מחאת 2020 לבין המחאה לפני רצח רבין. רמת האיום בשנת 2020 על ראש הממשלה נתניהו קטנה מזו שהייתה על רבין ופרס. ברוב המקרים הפרובוקטור לא יהיה לבד ויחפש תקשורת.

איך אפשר למנוע הסתה ורצח פוליטי נוסף במדינת ישראל?

על פי מומחים, חקיקה ואכיפה לא מספיקים ללא חינוך מגיל צעיר והסברה. עידוד שיח על שיווין בין מגזרים וקבוצות. צמצום התלהמות בעיקר על רקע פוליטי אישי- כל אלה הם הדרך היחידה לטיפול בבעיה, גם אם היא ארוכה. דיונים על השיח האלים ברשתות החברתיות ובמרכזן פייסבוק, טוויטר וטוקבקים. די לנו באירועי החודשים האחרונים כדי להבחין בעלייה המטורפת במפלס האלימות המילולית, לדוגמה: המחאות בסמוך למעון ראש הממשלה בבלפור. לפיכך, על הפוליטיקאים מוטל הנטל לגנות אלימות משני הצדדים באשר היא והסתה באשר היא ולהימנע מעידוד קבוצות "שמטרתן הפרת הסדר".

ראש הממשלה החליפי בני גנץ על אלימות: "מי שזורע שנאת חינם, מסית ופוגע באזרחים, יבוא על עונשו". בנוסף, כדברי ראש הממשלה נתניהו: "אין מקום להסתה ואלימות ברצח- המפורשים והמרומזים נגדו ונגד בני משפחתו".