יתרונות וחסרונות במערכת החינוך

אין ספק כי זכותו הבסיסית של כל אזרח החי במדינה הדוגלת בערכי הליברליזם והשוויון היא חינוך המותאם לאורחות חייו, לאמונותיו ולערכיו

יואב חטב | ל' בתשרי תשפ"א | יום ראשון 18 באוקטובר 2020 | מערכת ישראל ניוז

במדינה דמוקרטית לא ניתן להימנע ממערכות חינוך שונות המבטאות את הרב תרבותיות הקיים במדינה מתוקנת. חינוך נפרד, במיוחד במדינת ישראל הוא נצרך ביותר דווקא בשל האופי הרב תרבותי של המדינה והיותה מדינת מהגרים צעירה. חינוך נפרד מאפשר לפרט לחנך את ילדיו באווירה התואמת את דרכו, להקנות לו כישורים הייחודים לחברה בה הוא חי ולמצות את הפוטנציאל הגלום בו, בדרך בה כנראה יבחר להמשיך בחייו.

עם זאת, חינוך נפרד עלול להוביל לתופעות שליליות אצל הפרט ביחס לחברה "האחרת". מבעד לחומה המאפיינת את החינוך הנפרד קשה עד בלתי אפשרי לראות את האחר באור האמיתי. הקבוצה המובדלת נוטה תמיד לייחס סטיגמות ותוויות שליליות על קבוצות אחרות אפילו באופן לא מודע, לזלזל בדרך בה נוהגים האחרים ולסבור כי הדרך אותו הפרט מאמץ, הינה הטובה והנכונה ביותר, תוך התעלמות מודעת או לא ממעלותיו של הצד השני.

חסרונות אלו מובילים למאבקים כוחניים בין קבוצות ובין יחידים במדינת ישראל, בעוד כל קבוצה מתבצרת בדרכה ומבטלת את דרכה האידיאולוגית של הקבוצה השנייה. מאבקים אלו מתבטאים בפוליטיקה, במערכת החינוך עצמה, בתקשורת, בתנועות הנוער השונות ובאים לידי ביטוי לא פעם בבתי המשפט. אין ספק כי הפרדה זו פוגעת בכוחה של מדינת ישראל. הן הביטחוני, הן הכלכלי והן הפוליטי.

לדעתי, מאמרו של ריבלין במאמרו ב'הארץ' (ארבעה זרמים מדינה אחת 6/1/2019) חוטא לאמת ונכשל עצמו בערך אותו הוא מנסה לקדם מחד. ריבלין מעלה על נס את חשיבותו של הפרט לחנך את הדור הבא לפי הערכים הייחודיים לו, אך מאידך כשריבלין מונה את חסרונותיה של מערכת החינוך הישראלית. הוא טוען כי לילד חרדי פחות סיכוי להיות באקדמיה. הוא מציין את הכישלון במבחני פיזה ואת חוסר השוויון בהזדמנויות בעבודה. ריבלין יוצא מתוך נקודת הנחה בסיסית כי אקדמיה הוא דבר טוב ומועיל, כי העבודות הנחשקות הוא חלום של כל ישראלי וכי ההצלחה במבחני פיזה הינה הכרחית ומקדמת.

אין ספק כי הנחתו הבסיסית של ריבלין הינה צודקת אך ורק מתוך הערכים עליהם הוא חונך ועליהם הוא גדל. ערכים אלו מאפיינים את מערכות החינוך הממלכתי והממלכתי דתי, ביתר שאת ועל כן לא מופלא מדוע ישנו פחות שוני בין שני המערכות, הציבור החרדי והערבי הוא שונה בערכיו הבסיסים ביותר.

עריכה הבסיסים של החברה החרדית לדוגמא, אינם דוגלים באופן מכוון מלימודי אקדמיה, החינוך אותם מקבלים הן הבנים והן הבנות הינו חינוך המעריך לימודי קודש וסולד באופן מכוון מאקדמיה, כמו כן החינוך החרדי אינו מעלה על נס את מקומות העבודה הנחשקים עליהם ריבלין מדבר אלא מכוון את הדר הצעיר לעסוק במקצועות מסורתיים אשר קרובים לערכי החברה. במבחני פיזה עצמם לא משתתפים הילדים החרדיים בכוונה.

גם במגזר הערבי הדברים דומים, למרות החומר הלימודי המשותף המגזר אינו מעלה על נס את התפקידים הגבוהים, ובחלקו מעדיף לימודי דת ערבית על פני לימודים אחרים.

ערכים אלו הינם הערכים הבסיסים עצמם של המגזרים השונים, התואמים את הלך רוחו ואת רצונו להתקדם בדרך בה ההתקדמות האקדמאית והרווחה הכלכלית אינם עומדים בראש ובראשונה ולא תמיד אף מוערכים. ריבלין במאמרו מבטל את ערכי החברות השונות אותם לא מבין, הוא אינו מנסה להבין את הערכים השונים של המגזרים השונים ועל כן מצטער כי הציבור אינו מגיע לערכיו  הכלכליים ולישראליות אותה הוא חושב כי הוא מייצג.

בכדי לבנות מערכת חינוך חזקה במדינת ישראל יש לפני הכול, להבין את ערכי הבסיס של הקבוצה האחרת,  ולנסות לשפרה מתוך הסתכלות פנימית ולא חיצונית. הסתכלות זו אף תוביל להעלאת האפשרויות והרצון לדיאלוג בין הקבוצות , להורדת תחושת האיום המאפיינת את הקבוצות הקטנות יותר ולשגשוגה של המדינה כולה.