מבזקים
דף הבית / פרשת שבוע / ממתק לשבת פרשת שלח תש"פ

ממתק לשבת פרשת שלח תש"פ

באחת מסעודות עונג שבת בבית חב"ד בנגקוק סיפר איש עסקים בשם אילן: לפני כמה שנים הגעתי עם עוד שותף לעיר גואנגז'או בסין כשעדיין לא היה בה בית חב"ד, התוכנית היתה לעבוד כל השבוע ולשבת לעבור להונג קונג, אבל לא הספקנו לסיים ונאלצנו להישאר בסין

יוסי נחשון | י"ט בסיוון תש"פ | יום חמישי 11 ביוני 2020 | מערכת ישראל ניוז

יום ששי אחר הצהריים השותף שלי אומר לי אולי נחפש יהודים ונעשה מניין, האמת היא שלא האמנתי שנמצא אבל התלהבתי מהרעיון ויצאנו לחפש ברשימות של המלונות שמות של יהודים.

להפתעתנו הצלחנו להגיע לשבעה יהודים, בכניסת השבת הצלחנו לגייס עוד שניים וכך הגענו לתשעה, נכנסנו לחדר והתחלנו להתפלל בהרגשת החמצה שהגענו רק ל- 9. התחלנו לשיר ופתאום, דפיקות בדלת, עומדים שם שני שוטרים ואומרים לנו "אתם צריכים לפזר את ההתקהלות, זה לא חוקי בסין".

השותף שלי ניגש לשוטר ואמר לו: "עד שלא תביא את מר דרוויש אנחנו לא נתפזר". השוטר אמר לו בסדר ויצא. כולנו הסתכלנו עליו וחיכינו להסבר והוא אומר לנו סתם זרקתי להם משימה בשביל שילכו. המשכנו בתפילה ואחרי כעשר דקות שוב דפיקות בדלת, השוטרים עומדים בכניסה עם יהודי ואומרים לנו בבקשה הנה מר דרוויש.

כולנו נדהמים וגם היהודי שמולנו בהלם. הוא כמובן מצטרף אלינו לתפילה ויש לנו מניין (השוטרים בנתיים התייאשו) מיד אחרי התפילה מר דרוויש אומר לנו חכו רגע, הוא רץ לחדר וחוזר עם מזוודה עמוסה בדגים ובשרים וכל מיני מטעמים שמספיקים לגדוד. כולנו מסתכלים ולא מבינים מאיפה הגיע השפע הזה ומר דרוויש מסביר: "יש לי שני שותפים שהיו ביחד איתי בדרך לכאן, התוכנית היתה להישאר כאן שבת, השותפים שלי קנו מכל טוב כדי שתהיה לנו שבת שמחה, כשהגענו לצ'קאין הם קיבלו טלפון והודיעו להם שאבא שלהם נפטר ונאלצתי לנסוע לבד.

הפצרתי בהם שייקחו את המזוודה איתם אבל הם אמרו לי תיקח את זה אולי תמצא יהודים, השבת נכנסה ואני יושב לבד בחדר וחושב "חבל על כל האוכל הזה", פתאום דופקים לי שני שוטרים בדלת ואומרים לי שמחפשים דחוף את מר דרוויש. התלוויתי אליהם ולהפתעתי זכיתי להיות עשירי למניין, כמובן שאני עכשיו מבין למה הקב"ה זימן לי לקחת את כל האוכל עבור כולכם".

אנחנו יודעים שישנם תפילות ודברים שבקדושה שבשביל לומר אותם צריכים מניין, מניין זה עשרה אנשים ואת זה לומדים מפרשת השבוע שלנו, משה רבנו שולח שנים עשר מרגלים לראות את הארץ, שניים מדברים טוב ועשרה מוציאים את דיבת הארץ ואז הקב"ה אומר "עד מתי לעדה הרעה הזאת" אומרים חז"ל שמכאן לומדים ש"עדה" זה עשר ובעדה יש השראת השכינה.

השאלה היא למה אנחנו לומדים דבר כל כך חשוב דווקא מהמרגלים שהוציאו את דיבת הארץ?

בתורת החסידות מוסבר שבעצם כוונת המרגלים היתה טובה, הם רצו להישאר במדבר בגלל ששם לא היו להם טרדות של פרנסה ועבודת האדמה ויכלו לעבוד את השם ללא הפרעות, לכן אפשר ללמוד מהם לכל דבר שבקדושה כי בעצם הם היו אנשים קדושים שרצו לעבוד את השם, החטא היה שלא הבינו שהכניסה לארץ היא המטרה האלוקית ועליהם לעשותה גם אם זה יקשה עליהם.

הרמב"ם מסביר שישנם שלשה מניעים לעבודת ה', 1. עבודה מיראה שאלו אנשים העובדים מתוך פחד של עונש וכדו', 2. עבודה מאהבה שזה אדם שיש בליבו אהבת השם ומקיים את המצוות בשמחה וכאלו היו המרגלים שבאמת רצו לעבוד את השם ללא הפרעות. הדרגה שלישית היא "עושה את האמת מפני שהיא אמת" הוא לא חושב על הקשיים שלו ועל הרווחים שלו אלא על רצון השם, זו היתה המדרגה של יהושע וכלב שלא חשבו בכלל על עצמם ורק על המטרה, זו הדרגא האידיאלית אבל כמובן גם הדרגה של עבודה מאהבה, דרגתם של המרגלים היא דרגה גבוהה ולכן אפשר ללמוד מהם על כך שצריכים עשרה לכל דבר שבקדושה.

יהי רצון שנזכה לעבוד את השם בדרגה הגבוהה ביותר ובזכות זה נזכה להתגלות האלוקית הגבוהה ביותר שתהיה בגאולה האמיתית והשלימה בקרוב ממש.

שבת שלום

מכל הלב והנשמה
יוסי נחשון – חב"ד חברון

בדוק גם

איור, מתן תורה

פרשת נשא לאור חג מתן תורה

פרשת השבוע צמודה לחג השבועות והיא פרשת נשא מלשון נישואין, שהרי ו' בסיון הוא יום …