מבזקים

עסקת המאה הבוקר שאחרי, פרק שלישי: סיכונים והזדמנויות

תוכן עניינים

על הפרק: הסיכונים בעסקה וההזדמנות שעשויה להיווצר עבור ישראל. זהו אולי החלק החשוב ביותר בסקירה

ישי אלבז | י"ב באדר תש"פ | יום ראשון 8 במרץ 2020 | מערכת ישראל ניוז
בשיתוף עם חדשות השואגים לימין

הסיכונים שבעסקת המאה: א. כאשר נקבעות עובדות בשטח, הן עלולות בתנאים מסויימים לגרום לנזקים עתידיים שלא ניתן יהיה לתקן. נמחיש זאת כך – לדוגמא, נניח שהעסקה לא התקדמה יותר מידי, יש החלת ריבונות אך אין הסכם, ואין ״מדינה פל0טינית״.

ובעוד מספר שנים בני גנץ, או שמאלה ממנו, יהיה ראש הממשלה, ובבית הלבן יישב נשיא תואם ברק אובמה שיילחץ על ראש הממשלה לקבל פתרונות ליברליים שמאלניים. סיטואציה כזו עלולה לגרום לנוסחה שתביא אותנו למדינה דו-לאומית דה פקטו. נסביר- יאמרו לישראל כך: בתוך ישראל חיים בהצלחה אזרחים ערביים שווי זכויות. ישראל כבר החילה ריבונות ביו"ש. הקלפים יכולים להסתדר כך שיגרמו לנו להבין שאי אפשר לשלוט על עם אחר ללא זכויות. יאמרו לישראל- ספחו אליכם את מה שנשאר מיהודה ושומרון, והפכו את תושבי שכם, ג'נין, רמאללה וכו' לתושבי מדינת ישראל. זוהי סכנה מוחשית לציונות ולמדינה היהודית.

ב. בעיה נוספת היא הסחרור הצבאי שעלול להיווצר כאן בעקבות החלת הריבונות ביו"ש ובבקעה. עלולה להיווצר הסלמה שתביא אותנו כבר עכשיו לעימות קשה בעזה ולאינתיפאדה בגדה. עם הרשות יש תיאום בטחוני ששומרים עליו בכפפות של משי, ולכן אין זה אינטרס של ישראל להיכנס איתה לעימות. וכאמור העיתוי הטוב ביותר לעימות בעזה, הוא כאשר החמאס יהווה את המכשול האחרון לעסקה, ולא כעת(!) כאשר הם נתפשים בעיני העולם הערבי ״כמסכנים״.

התנאים לעימות בעזה שיביא לנו תוצאות מקסימליות עדיין לא הבשילו. הסיכוי להסלמה בצפון הוא נמוך יותר עם חיסול סולימאני והסנקציות על איראן.

ההזדמנות? –
ישנו תרחיש בו הרשות תסרב לעסקה אך לא תסתפק בכך. הרשות הודיעה כי היא רואה בהחלת הריבונות הישראלית על יו"ש והבקעה הפרה של הסכם אוסלו.

ההשלכה המיידית היא שהרשות מבחינתה עשוייה לפעול במספר אופנים כגון:
1. צמצום התיאום הבטחוני.
2. ביטול התיאום הבטחוני.
3. ביטול הסכם אוסלו על כל נספחיו.

במצב כזה ישראל לא תיתן לכך שיווצרו ואקום ואנרכיה בשטחי הרשות.

ידוע לנו, בחדשות השואגים לימין, כי בעוד אנחנו כותבים שורות אלה, צה"ל מתכונן באופן רציני מאוד להיכנס לתוך שטחי A במידה והרשות תבטל את הסכמי אוסלו ולתפוס שם את השליטה הבטחונית מחדש.

גודל האחיזה הצבאית בשטח, תהיה בהתאם למציאות שתיווצר בשטח.

במילים אחרות, פעולות הרשות על פי האפשרויות שהצגנו, יקבעו מה צה"ל יעשה. כך אנחנו אולי חוזרים הלכה למעשה למציאות של טרום אוסלו.

במצב כזה עשוייה להיווצר הזדמנות אדירה לישראל, אשר תיכנס עם הגדה ועם החמאס לעימות. עימות בו יהיה כאוס ונפגעים רבים ובסופו מיטוט הרשות יחד עם הסכמי אוסלו. ומיטוט החמאס בעזה.

ארצות הברית, במנופי הלחץ שלה, תלחץ על מצרים וירדן לקבל עליהן את האחריות להגדלת ״המדינה הפלסטינית״ ולתת להם שטחים נוספים בירדן ובסיני, על מנת לרצות אותם לסיים את הסכסוך. ייתכן ויסכימו לטובת יציבות אזורית.

כך תיכפה על ההנהגה שתקום במקום הרשות בשטחים לקבל את ״עסקת המאה״ בטענה כי הם נוכחו לדעת שתוצאות הסירוב לעסקה גרועות עבורם. יתברר להנהגה החדשה שתקום כי האסכולה הישנה של ערפאת יימח שמו, בדמות אבו מאזן וחבורתו, כבר איננה. וכי הם מקבלים שטח גדול עוד יותר לטובת הטריטוריה שלהם (על חשבון מצרים וירדן) ובנוסף הרצועה כבר פורזה, תנאי פתיחה טובים יותר עבורם מאשר עכשיו.

אם הדברים הללו יקרו, יווצרו התנאים להסכם טוב יותר עבור ישראל, מכיוון שהוא כבר יהיה מול מדינות אם, מצרים וירדן. ייתכן כי ״מדינה פלסטינית״ תרד מהפרק ואוטונמיה בחסות מצרים וירדן תהווה פתרון. הסדרי הביטחון עשויים להיות טובים יותר כתוצאה מהתהליך.

לסיכום- מאז אוסלו, השמאל בא בביקורת כי ישנו קיפאון מדיני ומחשבתי בימין, שלא הסכים למשא ומתן על בסיס אוסלו. נראה שנתניהו, במהלך הגדול ביותר בקריירה שלו, הקדים את השמאל מבחינת מחשבה מדינית. הוא מייצר מציאות ותנאים להסדר שטוב יותר לישראל מאשר אוסלו, אך עם לא מעט סיכונים.

כעת, לאחר הצגת התוכנית, דווקא רעיון אוסלו נראה כקיפאון מחשבתי.

לא בטוח שתכנית המאה תצא לפועל, אבל זהו ״שח-מט״ מדיני ופוליטי לנתניהו, בהנחלת המדיניות שלו אל מול השמאל.

טוב לישראל? ההיסטוריה כבר תספר לנו.

 

צילום | קובי גדעון\לע"מ
צילום | קובי גדעון/לע"מ
לאיזה תוכן תרצו לחזור:
הירשמו לניוזלטר שלנו לעדכונים מיידים: