ל"ג בעומר: המדורות, הבטטות וההילולא הגדולה

כל מה שרציתם לשאול על ל"ג בעומר לזכר האירועים שקרו לפני אלפי שנים ואשר ממשיכים לחיות בקרבנו: מרד בר כוכבא, לימוד תורה בסתר, מותם של תלמידי רבי עקיבא והמגיפה שנעצרה

רות קרייתי | ט"ז באייר תשע"ט | יום שלישי 21 במאי 2019 | מערכת ישראל ניוז

ל"ג בעומר הוא חג מדליק תרתי משמע. חג שמקורו באירועים המדהימים שקרו בישראל של שנת 135 לספירה, החל ממרד בר כוכבא, דרך במגיפה המסתורית שהמיתה את תלמידי רבי עקיבא אך הסתיימה באורח פלא בליל ל"ג בעומר. לימוד תורה בסתר במערה על ידי רבי שמעון בר יוחאי (הרשב"י) ובנו אלעזר, וכלה בחורבן בית המקדש על ידי הרומאים. לזכר מאורעות אלו ולזכר הניצחונות הקטנים שבדרך, אנו חוגגים את החג בהילולא לרשב"י, בהדלקת מדורות, אכילת קרטושקה חמה ושרופה, יורים בחץ וקשת, צובעים ביצים קשות, מתחתנים ומספרים את הדרדקים בתספורת החלאקה ראשונה, רצוי כמובן בהר מירון.

קבלני הבתים, שומרי המבנים ונגרי העיר ראו הוזהרתם, ל"ג בעומר עומד בפתח והילדים יוצאים לשחר להם טרף, בפתחי המבנים או בחצרות הבתים, כדי למצוא כמה קרשים, ענפים וגזרי עצים ולהדליק את המדורה הכי גדולה בשכונה. ככה זה בחג הכי מדליק בשנה. "גונבים ושורפים" כדברי אחד משומרי הבניין הנבנה בשכונתנו. עוד מעט ייזרקו התפודים לגחלי המדורה הרוחשת, בקליפתם השחורה יצבעו הדרדקים את פניהם, דקה אחרי שיסיימו לבלוס את השורש הכי טעים בעולם, את תפוח האדמה שנצלה בגחלי האש הלוהטת, שקמה על חורבות הקרשים שקוששו בחצר.

המרד הגדול
על פי המסורת, נולד בר כוכבא מזרע דוד המלך וממשפחת בית החשמונאים. שמעון בר כוזיבא, הידוע לנו לפי המגילות הגנוזות שנמצאו במדבר יהודה, בשם בר כוכבא, כונה על ידי רבי עקיבא כמי ש"דרך עליו כוכבו", היה בהחלט ראוי לשמו. כמי שהיה ידוע בכישוריו הצבאיים, בעוז רוחו, בחוסן גופו, כמי שנלחם באריה וניצח אותו, החליטו הרומאים הכובשים כי היהודים יושבים בציון יותר מידי שנים ושעכשיו הגיע הזמן להוציא אותם מגבולות הארץ. הרומאים הרסו את בית המקדש השני ובנו מקדש לאליליהם יופיטר. גזרו גזרות קשות ליהודים, ואסרו על לימוד התורה, על מילת התינוקות, הגבילו את שמירת המצוות, אסרו על שמירת השבת, על טהרת המשפחה ועלייתם של יהודים לישראל. החיילים הרומאים הקפידו על אכיפת החוקים החדשים וכל מי שנתפס כשומר מצוות הוצא להורג. באותו הזמן, כשפגש רבי עקיבא את בר כוכבא הוא ניבא כי לוחם זה העשוי ללא חת, ינהיג את המרד ויכבוש חלקים נרחבים מהמדינה השסועה.
יום אחד הקיפו חיילים רומאים את מחנה בר כוכבא ולקחו אותו בשבי. בר כוכבא הוכנס לכלוב אריה אך לא נבהל. הוא שלח מבט חודר באריה, שנייה לפני שהלז קפץ עליו כדי לטרפו, ומיד נשכב האריה לרגליו ככלב נאמן. בר כוכבא עלה על גבו ורכב אל החופש, אל חייליו שחיכו לו באחד ההרים. לציון אירוע זה, יצא מנהג הדלקת המדורות לזכר המדורות שהדליקו בר כוכבא וחייליו כמתוכנן, כדי לבשר לעם היושב בציון על תחילת המרד הגדול.

המגפה נעצרה 
רבי עקיבא אחד מעשרת הרוגי המלכות, שנשא לאישה את ביתו של כלבא שבוע ושיצא בעקבות הלחצים האינטנסיביים של רעייתו האהובה, ללמוד תורה בגיל ארבעים, טבע בנו מושגים חדשים שיחקקו בזיכרונותינו לעולמי עד. משפטים כגון "החירות היא המצרך היקר ביותר שיש לאדם" ו-"אהבת לרעך כמוך" לימדו אותנו עד כמה עזה הייתה נפשו של אחד ממורי הדרך החשובים ביותר שקמו לעם ישראל. למרות האיסור החמור והחוקים הנוקשים, המשיך רבי עקיבא ללמד את תלמידיו בסתר וללא פחד.
על פי התלמוד באותם ימים של ספירת העומר שבע השבתות שנספרו מיד לאחר חג הפסח, החלו עשרים וארבע אלף תלמידיו שהיו גדולים בתורה, למות ממגפה גדולה. המגיפה החלה כאמור בתחילת ספירת העומר ופסקה בליל ל"ג בעומר כבדרך נס. כאות לאובדן הגדול ולאבל, נוהגים אנו עד עצם היום הזה במנהגי אבלות בימי ספירת העומר: חל איסור על תגלחת ותספורת, על נישואין, חייבים במיעוט שמחות, איסור על השמעת מוסיקה ולבישת בגד חדש.
רבי עקיבא נתפס על ידי הרומאים והוצא להורג בעינויים קשים, במסרקות של ברזל. ברגעיו האחרונים הוא אמר "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" והפך לאחד מעשרת הרוגי המלכות הקדושים לעם. מאז חוגגים היהודים את ל"ג בעומר כזכר למאבק על עצמאותנו בארץ הקודש.
ל"ג בעומר הוא גם יום פטירתו של רבי שמעון בר יוחאי, אחד מתלמידיו של רבי עקיבא. יום פטירתו הפך ליום הילולא לזכר הצדיק שהמשיך את דרכו של מורו ורבו במערה חשוכה במשך שלוש עשרה שנה, כשבנו אלעזר לצידו. מספרים שהשניים, יחד עם כל תלמידיהם אכלו חרובים מהעץ שגדל בחצר ושתו מהמעיין שנבע לידו וכך הצליחו לשרוד את כל אותה התקופה. שמירת המצוות בסתר ולימוד התורה לדור הבא, הם המצות שזיכו אותם בגילוי אליהו הנביא שלימד אותם על פי המסורת, את רזי הקבלה. בעקבות כך, כתב רבי שמעון בר יוחאי את ספר הזוהר, הידוע כאחד הסיבות והסודות השומרים את עם ישראל במשך כל הדורות הבאים, מפני השמד של עמים אחרים.

מנהגים ומסורת
מאחר ול"ג בעומר נתפס כחג שמח, עליז ומדליק, נוהגים לחגוג אותו במדורות וקומזיצים. אחד ממנהגי החג הוא לחגוג בהילולה בהר מירון לזכר רבי שמעון בר יוחאי. על פי המסורת יום פטירתו של הרב היה יום מרובה אור ועל כן החלו לנהוג בארץ ישראל, בראשית הציונות, במנהג הדלקת מדורות וצליית תפוחי אדמה. ביום זה נהוג בבית הכנסת, להדליק נרות לזכר הרשב"י וצדיקים אחרים. מקום קבורתו של הרשב"י ידוע כמקום עלייה לרגל, על מנת לחגוג איתו בשירים, ריקודים וסעודות תוך כדי תפילות ובקשות. מקום קבורתו ידוע למאמיניו גם כמקום היכול לחולל ניסים ולרפא אנשים.
מנהג הקשתות והחיצים אהוב מאוד על הילדים המתקינים להם קשת וחץ כזכר לנשק בו השתמשו המורדים היהודים ברומאים. ביהדות אשכנז, נוהגים לצבוע ולצייר על ביצים קשות, כזכר למנהגי אבלות. תספורת החלאקה, התספורת הראשונה לבני השלוש, נהוגה אף היא ביום זה והיא נעשית בהר מירון ליד קבר הצדיק הרשב"י. עולי ספרד עולים אל ההר עם ספר תורה, עורכים סעודה גדולה תוך כדי שירה וריקודים. ידוע כי ביום זה, אין פיסת קרקע אחת פנויה כדי להתיישב בהר. החוגגים תופסים כל מקום. אז קחו לכם חץ וקשת, הדליקו מדורה וגם מנגל אחד על הדרך, זרקו תפוחי אדמה לגחלים, צבעו את פניכם בפחם השחור וחייכו אל העולם, כי ל"ג בעומר הוא באמת חג שמח.