כך עבדה לפי החשד תרבות השוחד של שיכון ובינוי באפריקה

תיאורים קשים בפרשת השוחד שמטלטלת את חברת שיכון ובינוי באפריקה

רון אטיאס | ז' באלול תשע"ח | 18 באוגוסט 2018 | מערכת ישראל ניוז
מקור: אלי ציפורי גלובס

נוח מאוד לכולנו להתמקד בשרי אריסון, לפרסם את תמונותיה בגדול בכל פעם שצצה צרה בעסקיה, כמו השבוע בשיכון ובינוי, אבל האמת היא שההתמקדות בה אינה משקפת את המציאות. אריסון היא אמנם בעלת השליטה לשעבר בשיכון ובינוי, וכבעלת שליטה יש לה אחריות למה שקורה אצלה בבית, אבל היא מסוג הבעלים שנותנים הרבה מאוד חבל למנהלים שלה. למעשה, לאורך כל ההיסטוריה של משפחת אריסון בישראל, הם לא הנהיגו שלטון בעלי שליטה של ממש, לא בבנק הפועלים ולא בשיכון ובינוי. בחברות האלה תמיד היה שלטון מנהלים. בזמנו היה זה שלמה נחמה, יד ימינו של תד אריסון ז"ל, אביה של שרי, והיום זו אפרת פלד, יד ימינה ואשת אמונה של אריסון. לכן הסיפור הגדול של השבוע היא פלד, ממש לא אריסון.

אריסון איננה ממלאת שום תפקיד ניהולי או תפקיד בדירקטוריון החברות שהיא שולטת בהן. היא משלמת ביד רחבה לאנשים שאמורים לעשות בשבילה את העבודה. אריסון חיה בעולם הערכים שלה, והמנהלים שלה חיים בעולם הערכים שלהם – בדרך כלל עשיית כסף מקרבתם למיליארדרית.

השבוע חשפתי שפלד מרוויחה 18 מיליון שקל בשנה בקבוצת אריסון הפרטית וצברה לפחות עשרות מיליוני שקלים (נטו) בשנים האחרונות. לו רצתה, הייתה מתמנה ליו"ר בנק הפועלים, אחרי פרישתו של יאיר סרוסי. אבל היא לא רצתה, כיוון שאז שכרה היה מוגבל בעקבות חוק שכר הבכירים וחשיפתה לתקשורת הייתה גבוהה – וזו בדרך כלל חשיפה שלילית. היא מכהנת כדירקטורית הן בפועלים והן בשיכון ובינוי וכולם מבינים שהיא העיניים והאף של אריסון בחברה. אינני יודע איזו בין שתי האפשרויות גרועה יותר: האחת, שפלד לא ידעה על פרקטיקת העסקים המפוקפקת לכאורה של שיכון ובינוי ואפריקה, או האפשרות שהבינה זאת, אבל עצמה את עיניה לרווחה. אם משלמים 18 מיליון שקל למנהלת עסקים בשנה ומדברים גבוהה-גבוהה על ערכים, אתה מצפה שאלו לא יהיו דיבורים מהשפה לחוץ.
אפשר להניח ששתיהן ייצאו מהפרשה ללא פגע והתיק ייפול, אם ייפול, על המנהלים. ייתכן שיהיו תביעות של בעלי מניות נגד הדירקטורים בחברה, ובהם פלד. החשיפה השלילית תמשיך בעקבות הפרשה, אבל כסף טוב תמיד יכול לפצות על הרגשה רעה.

חמש שנים וחצי שימש רו"ח שי סקף (39) כאיש הכספים של קבוצת שיכון ובינוי בקניה. ביולי אשתקד הוא הטיל פצצה בבית הדין לעבודה, כשהגיש תביעה בסך כ-6 מיליון שקל נגד החברה. לימים, הפכה התביעה תשתית לחקירת משטרה על תשלומי שוחד לעובדי ציבור זרים – חקירה שהובילה את כל בכירי שיכון ובינוי לחדרי החקירות, כולל אריסון ופלד השבוע. בכתב התביעה של סקף מתוארת מסכת של התנכלות, התעמרות ואיומים אנונימיים על חייו לאחר שסירב לשתף פעולה עם תשלומי השוחד שאליהם נחשף. כתב התביעה מתאר אירוע אלים באוגוסט 2016, שבו הותקף סקף בכניסה לביתו בניירובי בידי בריונים עם אקדח וסכין, והם איימו לרצוח אותו. בעקבות אותו אירוע, מחשש לחייו, נמלט סקף לישראל, וכאן ויתרה החברה על שירותיו. סקף טוען כי קיבל הבטחות מפורשות בכתב ובעל פה להשתלב בתפקיד בכיר בקבוצת שיכון ובינוי, אלא שלאחר חשיפות השחיתויות לכאורה הוא הפך בן לילה מעובד מצטיין לעובד ממודר ונרדף.

צריך להדגיש: כתב תביעה הוא כתב תביעה – הוא מציג גרסה של צד אחד. הצד השני – שדרת הניהול בשיכון ובינוי – נמצא עתה תחת חקירה וחזקת החפות עומדת לו. בדבר האחד אני בטוח: פרקטיקת העסקים ותרבות השוחד לכאורה באפריקה שסקף מתאר לא הפתיעה איש בסקטור העסקי.

שיכון ובינוי אינטרנשיונל, שבה עבד סקף, היא חברה בת של שיכון ובינוי. היא רשומה בשווייץ ומעורבת בפרויקטים של תשתיות במדינות רבות ביבשת אפריקה, פרויקטים כמו כבישים, גשרים, עבודות בניין, הנדסה אזרחית, מפעלי מים ושפכים, טלקומוניקציה, תחנות כוח, מחצבות ועוד. בכתב התביעה, סקף מפנה אצבע מאשימה לשלושה אנשים בעיקר: רוני פלוך, מנכ"ל החברה; ירון קריסי, יו"ר הדירקטוריון (ולשעבר מנכ"ל קבוצת שיכון ובינוי), ודן שחם, מנהל סניף קניה. שלושתם נחקרו במשטרה בפרשה.

סקף החל לעבוד בחברה במהלך 2011 (בגיל 32), התקדם במהירות והוגדר "טאלנט". בתביעתו חשף את שכרו האחרון בחברה: 8,950 דולר בחודש (כ-33 אלף שקל בחודש), 45 ימי חופשה בשנה וארבעה כרטיסי טיסה שנתיים. בנוסף, בחוזה הייתה זכאות לקבלת תשלום חודשי נוסף של כ-21,700 דולר בחודש (כ-80 אלף שקל בחודש) שישולם במטבע המקומי, אלא שהוא ייצבר לאורך תקופת החוזה, אבל הזכאות לתשלום תבשיל בתום תקופת העסקתו של סקף. התשלומים הללו לא שולמו לו והם, בין היתר, נושא התביעה. במהלך העסקתו אף זכה לבונוסים בהיקף של כ-300 אלף שקל ולשבחים רבים ממעסיקיו, עד שהגיע הפיצוץ בתחילת 2016.

הוא נדרש אז לוודא שתועדו כהלכה תשלומים חריגים במזומן, ואלה התבררו לו בהמשך כתשלומי שוחד שיטתיים בסכומי עתק לעובדי ציבור ולנבחרי ציבור בכירים בכמה מדינות במזרח אפריקה. הוא תיאר בכתב התביעה כיצד הוזמן להתייצב אצל מנהל סניף קניה דן שחם, כשהחלונות סגורים והתריסים מוגפים. שחם הרעיף עליו שבחים ("אחי הקטן") ועל השולחן הייתה מחברת של מנהל אזור מזרח אפריקה בחברה, בנו ארביט, ותרשומות של רוני פלוך. שחם הסביר לסקף שהוא מייעד לו משימה חשובה ביותר, "שאפילו למשפחתו אסור לדעת ממנה". מהי אותה משימה? התאמה, כאמור, בין רישומים של תשלומי מזומן מחוץ למערכת החשבונאית הרגילה, לאור פער ברישומים של הנהלת החברה ושל מנהלי הסניף, נוכח דרישתו של מנכ"ל קבוצת שיכון ובינוי אז, ירון קריסי. שחם ביקש מסקף לשמור את המסמכים בביתו, מאחורי שני מנעולים, בלי שתהיה לאיש גישה למסמכים.

עד מהרה, לפי כתב התביעה, התברר לסקף ששחם וארביט ניהלו בצורה נסתרת וללא ידיעתו מנגנון פעילות ותשלומים מקביל לרישום התקין והרשמי, בנפרד מהפעילות השקופה של מהלך עסקים רגיל. הם הכינו תיעוד ורישום מפורטים של תשלומים במזומן שהעביר שחם עצמו לצדדים שלישיים בלי לדווח לסקף.- לטענתו, מדובר ב"מנגנון שחיתות מובנה ושיטתי לאורך שנים רבות במדינות שונות באפריקה, ביניהן קניה, אוגנדה וטנזניה".
סקף הודיע לשחם שהוא מסרב לשתף פעולה עם השוחד, ויחסו של שחם התהפך מיד. לפי כתב התביעה, הוא קרא לו "סיסי" ו"אפס חסר עמוד שדרה", ואיים עליו: "אמחק אותך מהחברה", "כדאי לך להתחיל לארוז". "באפריקה תהיה אפריקאי – כל האפריקאים לוקחים ונותנים שוחד", אמר לסקף, "כולם פה עושים עסקים; אם זה לא החברה, אז זו החברה סינית… רק זו הדרך להרוויח… למה אתה חושב ששיעור הרווחים פה מגיע ל-40% ובניגריה ל-65%, ואילו בישראל בלחץ מגיעים ל-4%? כי נותנים שוחד. ככה העולם עובד".

הדבר המדהים בכתב התביעה הוא השיחה שהתקיימה בין סקף לרו"ח רובי לזרוב, שותף בפירמת רואי החשבון BDO זיו האפט, המשמש שנים רבות רואה החשבון המבקר של החברה (גם לזרוב נעצר ונחקר). סקף התריע בפני לזרוב על תשלומי השוחד, אבל זה ענה לו שכל מעשי השוחד שגילה במסמכים שהועברו אליו ידועים ומוכרים לו כבר שנים רבות. זאת ועוד, רו"ח לזרוב, לפי סקף, אמר לו שהנורמה המושחתת הזאת מושרשת היטב בפעילות החברה בחו"ל ונפרשת על כלל הפעילות המבוקרת על ידיו, ובכלל זה מדינות כמו ניגריה, אוגנדה, גואטמלה (צורפה אתמול לחקירה) ובעבר גם בחוף השנהב.

לפי כתב התביעה, רו"ח לזרוב הדגיש בפני סקף שאין מדובר בנוהג מקומי של אזור מזרח אפריקה, אלא בפרקטיקה מוכרת ומושרשת, חובקת עולם, שזוכה לגיבוי הביקורת הפנימית של החברה, ועדת הביקורת של הדירקטוריון, המחלקה המשפטית של החברה ומגיעה אפילו עד יו"ר הדירקטוריון, עופר קוטלר (שאף הוא נעצר ונחקר בפרשה). לזרוב המליץ לסקף לעצום עיניים ולהיות "כלב שמירה ולא כלב ציד". הוא אף המליץ לו לערוך שיחה עם שחם ולייעץ לו להסדיר את תשלומי השוחד לעובדי ציבור זרים באמצעות העברת כסף בצורה עקיפה, דרך צד ג' שיתווך ביניהם, וששחם יפיק מסמכים שקריים ופיקטיביים, שיסתירו את תשלומי השוחד ויציגו אותם כתשלומים לגיטימיים. אגב, זו פרקטיקה ידועה בתשלומי שוחד, והיא באה לידי ביטוי בפרשת השוחד של טבע ברוסיה: תשלומי שוחד המוסווים כדמי ייעוץ וכדומה.

מכאן ואילך, באופן טבעי, היחסים בין סקף למנהליו הידרדרו עוד. סקף התריע בישיבת הנהלת החברה שמתן שוחד לעובדי ציבור זרים בחו"ל הוא עבירה פלילית לפי החוק הישראלי ושכל התשלומים לא נרשמו בספרי החברה באופן נאות וכנדרש. לדברי סקף, פלוך טען שתשלומי השוחד הם צעד נדרש נוכח התחרות הגוברת מול קבלנים סינים במדינות אפריקה ואמריקה הלטינית, וכמנהל הבכיר בחברה, הוא אישר והנחה את מנהלי הסניפים לפעול בכל דרך כדי להתמודד עם התחרות הזאת, ובכלל זה לתת תשלומי שוחד וטובות הנאה לעובדי ציבור.

פלוך, על פי כתב התביעה, הוסיף לדברים האלה אמירות בעלות נופך גזעני וציין שתשלומים לעובדי ציבור ו"חברים" של החברה הם עניין שמושרש בדנ"א של תושבי מדינות אפריקה. כמו כן נטען שאמר שכשם שצבע עור שחור לא יהפוך לבן, כך החברה לא תשנה את עורה ואת האופן שבו היא פועלת; תפקיד החברה הוא להשיא ערך לבעלי מניותיה גם במחיר של מתן שוחד ועבירה על החוק. כך הוא מצוטט בכתב התביעה: "החברה חגגה לא מזמן ותק של 90 שנה, ואני עובד בחברה לאורך שנים רבות וזו דרך העבודה מאז ומעולם וכולם יודעים זאת, גם בישראל. רוב רווחיה והכנסותיה של קבוצת שיכון ובינוי מקורם באפריקה. ביבשת אפריקה ככה עובדים, אם אתה רוצה או לא רוצה, אם נאה לך, או לא נאה לך – אמרת שאתה לא רוצה לשתף פעולה, אין בעיה – נמצא לך מחליף… אם תפתח את הפה, העניינים ייצאו מכלל שליטה, אני לא רוצה לאיים עליך, אתה נראה לי בחור חכם שמבין שלא כדאי להתעסק איתנו".

מכאן ואילך ספג סקף איומים אנונימיים, עד התקרית האלימה באוגוסט 2016 שבה שני גברים מקומיים איימו "לערוף את ראשו". יממה אחרי התקיפה עזב סקף את קניה, חזר לישראל והפסיק למעשה לעבוד בחברה. אחרי שורה של תכתובות בינו לבין מנהליו הגיעו התביעה והחקירה. עכשיו רק נותר לראות מה יהיו המלצות המשטרה.
מכאן ואילך ספג סקף איומים אנונימיים, עד התקרית האלימה באוגוסט 2016 שבה שני גברים מקומיים איימו "לערוף את ראשו". יממה אחרי התקיפה עזב סקף את קניה, חזר לישראל והפסיק למעשה לעבוד בחברה. אחרי שורה של תכתובות בינו לבין מנהליו הגיעו התביעה והחקירה. עכשיו רק נותר לראות מה יהיו המלצות המשטרה.
אני בטוח שמנהלי שיכון ובינוי מכים על חטא משום שלא נענו לחלק מדרישותיו הכספיות של סקף ולא ניסו לסיים את העימות ברוח טובה עוד לפני פנייתו לבית המשפט. כמה מיליונים אולי היו משאירים את פיו חתום.

צילום: שרי אריסון יח"צ