ממתק לשבת פרשת נח ה'תשפ״ד

השבוע דיבר איתי חבר שגוייס בצו 8 לעסוק בחסד של אמת בזיהוי החללים, עבודה באמת לא פשוטה בתקופה מאוד לא פשוטה לכולנו, הוא ביקש ממני לחזק אותו, וסיפרתי לו שבשיאו של אסון הצונאמי בתאילנד, אחרי כמה ימים שאנחנו הסתובבנו שם בין כל הזוועות שהיו שם, הגיעה משלחת רופאים מהארץ למרכז שהקמנו ביחד עם השגרירות. מיד, איך שהתארגנו, הם פנו אלי ואמרו לי שהם רוצים לדבר איתי על משהו חשוב. נכנסנו לאחד המשרדים והם אמרו לי: "אתה צריך לדעת שיש מושג שנקרא פוסט־טראומה, ואחרי כל מה שאתה רואה כאן בימים האלו אתה חייב להיות מוכן לזה".

אמרתי להם: "אני חייב לספר לכם סיפור ששמעתי". היתה פעם קבוצת ילדים שניסו לטפס על עמוד גבוה. אחד הגיע לשליש העמוד ונפל, השני הגיע לאמצע העמוד, אבל אף אחד לא הצליח להגיע לראש העמוד. פתאום הגיע ילד קטן, ובלי להתבלבל טיפס עד לראש העמוד וירד. כל הילדים התאספו סביבו ושאלו אותו "איך עשית את זה?". והילד ענה להם: "כל אחד מכם החל לעלות ואז הסתכל למטה לראות כמה הוא כבר הספיק לעלות, ואז נבהל – ונפל. אני הסתכלתי כל הזמן אל היעד, וכשמסתכלים למעלה – לא נופלים למטה"…

הילד הזה גדל ונהיה הרבי מליובאוויטש, ואצל הרבי זה לא היה סיפור ילדות אלא דרך חיים שאותה לימד כל אחד מאיתנו. הרבי לימד אותנו להסתכל תמיד לעבר המטרה, וכשמסתכלים למטרה אין זמן ליפול. הצונאמי הוא אסון אדיר לעולם, אמרתי לרופאים, ומאוד טבעי לשקוע בו ולטבוע בתוך כל הכאב והטראומה. אבל לנו יש מטרה להיות מחוברים לחיים, לחבר בין החיים הגשמיים לחיים הרוחניים ולחבר בין כל חלקי עם ישראל, זה המבט שלנו למעלה, מבט שלא נותן לנו ליפול.
בהמשך לקחנו את הרופאים לבקר את הפצועים, אחד הפצועים היה בחור ישראלי שגר בארה"ב והבאנו את אחת הרופאות לבקר אותו. שנה לאחר מכן הם הגיעו חזרה לתאילנד, ובאותו חדר שבו שכב הבחור בתור פצוע, הוא הציע נישואין לרופאה.

לקראת שבת הם הגיעו אלינו לבנגקוק, והרופאה נעמדה ב'עונג שבת' וסיפרה על המפגש שהיה להם איתי ועל מה שסיפרתי להם. היא סיימה ואמרה: "אם לא הייתי שומעת ממך את הסיפור שסיפרת לנו על ילדותו של הרבי, סביר להניח שהייתי נכנסת בעצמי לטראומה. הסיפור הזה נתן לי כוח לעבור את התקופה המאתגרת הזו בלי ליפול, ובסופו של דבר גם לצאת עם שמחה גדולה שאני עומדת להתחתן".

כולנו עוברים תקופה קשה ומאתגרת, שום דבר לא יכול להסביר את הטבח הנורא שנעשה לנו, ושום תרופה לא יכולה להרגיע את הכאב, מה שאנחנו כן יכולים לראות זה שהעם שלנו מאוחד בצורה שכל כך מרגשת את כולנו, כולם נרתמים לעזור לחיילים, למפונים, למשפחות ולכל מי שרק צריך עזרה ואת זה אנחנו צריכים לדאוג להמשיך גם כשבע"ה נסיים את המערכה בניצחון מוחץ.

אנחנו קוראים בשבת הקרובה את פרשת נח והפרשה מתחילה במילים אלה תולדות נח נח איש צדיק, מוסבר בתורת החסידות שכתוב פעמיים נח לרמז על שתי מנוחות, על המנוחה שהיתה ליושבי התיבה בזמנו של נח, שהם ניצלו מהמבול וישבו במנוחה, וגם על המנוחה שתהיה לעתיד לבוא, כאשר "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ" שתהיה מעין מה שהיה בתיבה. כל החיות היו בתיבה אחת לא מאוד גדולה, ועדיין כולם ביחד בלי לטרוף ובלי לריב אחד עם השני. זה לא קל! תחשבו על האריה שכל יום רואה בכלוב השכן את שבעת הכבשים, והזאב שרואה את הגדיים, ובכל זאת הם שקטים ומנומסים, כל זה רק בגלל הידיעה שכרגע כשיש מבול בחוץ, עלינו להיות ביחד ולשמור אחד על השני, ובע"ה בקרוב ממש תפתח התיבה ונקבל ציווי אלוקי "צא מן התיבה" לצאת לעולם הרבה יותר טוב עולם שלא יהיה בו יותר חמס, כפי שהקב"ה אומר בסיבה למבול, "כי מלאה הארץ חמס והנני משחיתם את הארץ" והאתגר שלנו הוא כבר עכשיו להתכונן לזה שגם אז נעשה את כל התלוי בנו שלמרות חילוקי הדעות נהיה מאוחדים ונזכור שכולנו משפחה אחת מאוחדת ואוהבת וכשנהיה אנחנו מאוחדים אף אחד לא יעז לפגוע בנו.

יהי רצון שהקב"ה יתן לחיילים שלנו את הכוח לנצח את כל אויבינו ניצחון מוחץ ושכל החיילים יחזרו בשלום ובע"ה שנקבל את כל החטופים בריאים ושלמים וכל הפצועים יחלימו ושכולנו נחלים מהכאב הגדול ונזכה לראות גאולה אמיתית ושלימה בקרוב ממש.

שבת שלום

מכל הלב והנשמה
יוסי נחשון – טנק חב"ד חברון
מנכ"ל פרוייקט "לחיילים באהבה"

מקור