"וככה תאכלו אותו: מָתְנֵיכֶם חגורים, נעליכם ברגליכם ומקלכם בְּיֶדְכֶם. ואכלתם אותו בחיפזון –  פסח הוא לה'" (שמות י"ב, י"א).

רות קרייתי | י"ג בניסן תשפ"ב | יום חמישי 14 באפריל 2022 | מערכת ישראל ניוז

פסח הוא החג הראשון מבין חגי שלושת הרגלים כי חוגגים אותו בחודש ניסן, שהוא על פי הלוח הקדום בתורה, "ראשון לחודשי השנה" (שמות פרק י"ב, ב'). שלושת שמות החג קשורים למשמעות ההיסטורית והלאומית של פסח ליציאת מצרים. השם – חג האביב מעיד על המשמעות החקלאית של חג הפסח, שחל בעונת האביב בו מתחילים את קציר התבואה הראשון, קציר השעורים. גם לתאריך שבו חל חג הפסח – ט"ו בניסן יש משמעות, כפי שיתברר בהמשך

אם בחג חנוכה ניצחנו את היוונים, ובפורים ניצחנו את הפרסים, הרי שבפסח יצאנו מהמקום הכי חשוך בעולם, מארץ מצרים, מעבדות אל האור הגדול, אל החירות. וכמה זמן היו בני ישראל עבדים במצרים? בספר שמות כתוב כי גלות בני ישראל במצרים נמשכה 430 שנה: "וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּמִצְרָיִם שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה. וַיְהִי מִקֵּץ שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה וַיְהִי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה יָצְאוּ כָּל צִבְאוֹת יְהוָה מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם". לאחר שהות בבור המצחין של מצרים, הקדוש ברוך הוא החזיר אותנו הביתה. זה קרה באותות ומופתים כדי להמחיש את הנס ולהביס את האויב. העם ששרד את היציאה והגאולה קיבל בסוף גם מתנה, את התורה הקדושה בהר סיני.

יציאת אילת

בט"ו בניסן ארזו בני ישראל את הפקלאות ויצאו ממצרים במהירות רבה לעבר עתיד טוב יותר, לעבר תקוות חדשות של להיות עם חדש שזכה זה עתה בשעה של גאולה הכי מפורסמת בדפי ההיסטוריה שלו. התחנה הראשונה שהחלה את שרשרת הניסים שקרו להם בדרכם לארץ המובטחת הייתה קריעת ים סוף. צחוק הגורל, כי איפה בוחרים המוני בית ישראל לנפוש בחג הפסח בכל שנה? במקום הכי קרוב לים סוף, באילת. מכלול של סיבות גורמים לישראלים לנהור בהמוניהם לעבר אילת עיר החופש, הדרור והסבבה, כמעין מסורת בת עשרות שנים ומאידך מכלול סיבות גורמים לאילתים לנטוש את העיר ולנפוש בצפון הארץ ובמרכזה. אחד החגים היותר משמעותיים ליהודים, חג הפסח לובש צביון שונה, כי בזמן שהרבנים מדסקסים בסוגיה האם אילת נחשבת לארץ ישראל, או לא? ועל הדרך גורמים למיני משבר, בזמן הזה ממש מצביעים בני ישראל ברגליים ונוהרים בהמוניהם לעיר הכי דרומית על המפה. חלקם עושים זאת מיד אחרי שמצאו את האפיקומן וחלקם אחרי. חלקם נשארים לנפוש באילת וחלקם מדרימים לסיני. בזמן שכביש הערבה עמוס לעייפה במטיילים, האילתים מצפינים ימים ספורים לפני החג ומשאירים מאחוריהם כבשן לוהט של נופשים, המכסים כל חלקה טובה בעיר ועושים בה כבשלהם. מה מניע את האילתי המצוי לנטוש הכל דווקא עכשיו בחג יציאת מצרים? ייתכן מפני שזו הזדמנות לזכות ב- 7 ימים של חופש. ייתכן בגלל הרעש וההמולה סביבם וייתכן כי הם לא מצליחים להשיג מונית אחת לרפואה, גם לא חצי מונית שכן כל המוניות של אילת תפוסות עכשיו עם הנופשים. לך תבין…

אביב הגיע פסח בא

לא בכדי נקרא פסח גם בשם חג האביב שהרי הוא חל בחודש ניסן, ככתוב: "שָׁמוֹר את חודש האביב ועשית פסח לה' אלוהיך כי בחודש האביב הוציאך ה' ממצרים לילה" (דברים פרק ט"ז, א'). האביב מציין את הפריחה והלבלוב ובחודש ניסן מתחיל הקציר הראשון, קציר השעורים. בתקופת בית המקדש היו יוצאים לשדות ביום הראשון של חול המועד, ליתר דיוק  במוצאי החג הראשון וקוצרים את העומר הראשון. את קציר העומר היו מביאים בתהלוכה מרשימה לירושלים לבית המקדש. באחד המדרשים מתוך ספרות חז"ל נזכר גם הקשר בין האירוע ההיסטורי של יציאת מצרים ובין תקופת האביב. לפי מדרש זה, בחר ה' להוציא את בני ישראל ממצרים דווקא באביב, בחודש ניסן, כאשר מזג האוויר הוא נוח ונעים ולא בתמוז מפני שהוא חודש של שרב. גם לא בטבת מפני הצינה והקור. גם לא בחודש תשרי שהוא כבר עונת הגשמים. ה' בחר להוציא את ישראל בניסן שהוא כשר ומתאים לצאת בו לדרך. "לא חמה קשה ולא צינה קשה". (מדרש במדבר רבה ג', ד'). במסורת יהודי מרוקו חוגגים את חג האביב בשביעי של פסח בבגדים מסורתיים, פיוטים, שירים, ברכות ודברי מתיקה. בימים אלה של תחילת האביב הטבע מתעורר לחיים חדשים. רבים מבעלי החיים מעמידים צאצאים, העצים מחדשים את פניהם ופורחים לקראת הפירות העתידים לצאת מהם. האדם, גם זה שהוא בן זמננו פותח את חלונו וצופה בכל השפע המתחדש של הטבע. השתנות הנוף החיצוני מהדהד בלבו של האדם ומתמזג בחדוות חידוש הטבע. אין מתאימה יותר מעונה זו לחוג בה את הפסח, אשר מציין את לידת האומה.

סדר שיהיה פה

התימנים אומרים מא-כ'בר, הפרסים מצליפים זה על זה עם בצל ירוק, המרוקאים מסובבים את מגש הסדר מעל הראש ושרים 'בבהילו'. חג פסח הוא חג צבעוני במיוחד ועשיר במסורות שעוברות מדור לדור, מסבא וסבתא לנכדים וכן הלאה. אפילו ארבעת הבנים בהגדה שונים לא בכתיבתם, אלא בצבעוניותם מעדה לעדה. אם תתארחו בבית של משפחה תימנית אתם צפויים לשמוע את המשפטים האלו נאמרים מפי אחד הילדים: "מא-כ'בר הד'א אללילה, מן גמיע אללילי, כ'רג'ו ג'דודנא ואביינא, מן מצר בית אלעבודיא, מה כאנו יפעלו"?. נשמע לכם קצת מסובך? אל דאגה, מדובר בתרגום של "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות" אותו נוהגים לומר יהודי תימן בתחילת ליל הסדר.
ליל הסדר בבית משפחה מרוקאית מתחיל בשירה: "בבהילו יצאנו ממצרים" תוך כדי שירה מסובבים את הקערה על ראשי כל המסובים. במרוקו נהגו לבקר אצל השכנים ולסובב את הקערה גם מעל ראשי האורחים, אלא שמנהג זה איבד מעט את עוצמתו, כי בינינו מי יכול למצוא היום שכן מרוקאי שמכיר את המנהג ויפתח לכם את הדלת באמצע הקריאה בהגדה?.
אצל האשכנזים לא אוכלים קטניות. המנהג הכי מפורסם שלהם הוא לא מה הם עושים, אלא מה הם לא עושים. החשש שמא הם עלולים להתבלבל בין קטניות ודגנים האסורים בפסח והחשש שבאריזת הקטניות עלול להתערבב גם דגנים מונעים מהם אכילת קטניות.
הכורדים נוהגים לטבול כרפס במיץ לימון על פי הכתוב "שבכל הלילות אין אנו מטבילין אפילו פעם אחת, הלילה הזה שתי פעמים". טובלים את הכרפס וכן את המרור בחרוסת.
הטוניסאים שומרים את האפיקומן לסגולה. יהודי העיר ג'רבה נוהגים לבשר על ביאת המשיח. אחד מבני המשפחה לוקח את האפיקומן על שכמו ויוצא לבקר בבתי השכנים וקרובי המשפחה. הוא היה מציג את עצמו כאורח שהגיע מארץ ישראל, ומבשר להם את בשורה הגאולה: "משיח בן דוד בדרך".
אצל הפרסים מצליפים זה על זה באמצעות בצל ירוק. אז אם אתם מתארחים בביתם כדאי לכם להיות מוכנים. כשמגיעים ל: "אילו הוציאנו ממצרים", מתחילות ההצלפות ללא רחמים (בהומור) זה מנהג מקורי שגם נותן לילדים סיבה טובה להישאר ערים. אז אל תתביישו, קחו גם אתם בצל ירוק והצליפו.
אצל העיראקים האפיקומן שווה אלף לירות. אחרי קריאת ה'יחץ' אבי המשפחה, זה שמנהל את סדר פסח חוצה את המצה, לוקח את האפיקומן, עוטף במטפחת משי יקרה וקושר באלכסון על חזהו, או גבו של ילד קטן. וכך הוא אומר לו: "פיקדון זה אני מפקיד בידך עד סוף הסעודה, עד בוא שעת האפיקומן. והיה אם ייגנב ממך, עליך לשלם לי סך אלף לירה זהב". בהמשך הערב כמובן שמנסים לגנוב ממנו את האפיקומן, אך אחרי אזהרה שכזו, קל לנחש שהם בדרך כלל לא מצליחים.
יהודי לוב מחלקים מלח לספירת העומר. בלילה השני של הפסח מתחילים לקיים את מצוות ספירת העומר ונוהגים לחלק גבישי מלח לכל המתפללים. המלח הזה יישאר בכיסם בכל ימי ספירת העומר ומדי לילה הם ימששו בכיסם או יחזיקו את גביש המלח ביד.
אצל החסידים לובשים בליל הסדר 'קיטל' וסדר המינים בקערה הוא לפי מנהג האר"י הקדוש. טיבם של המרור והכרפס והרכב החרוסת תלויים במסורת של כל עדה, לפי מנהג שנקבע על-ידי האדמו"רים הראשונים ועל השולחן ישנם כל כלי הכסף והזהב שבבית.

אוכל קדימה אוכל

אין ספק כי ארוחת הסדר היא אחת הארוחות המרכזיות של העם היהודי ואחד מהמפגנים הבולטים והמפוארים מהבחינה הקולינרית. ליל הסדר מכנס את בני המשפחה לטקס מדוקדק ורב רושם, הכולל מאכלים מסורתיים וגם כאלו חדשניים לפי יצירתו ודמיונו של השף המשפחתי הממונה על הארוחה כי אי אפשר לסיים את ליל הסדר בלי אוכל טוב, משיב נפש ומשביע. וכך לכל עדה יש את מטעמי הפסח שלה שבלעדיהם החג לא יהיה מושלם. צ'ימס גזר פולני מתוק, כבד קצוץ, חזרת חריפה לצד גפילט-פיש וקניידלך במרק, שאגב הפכו למסורת בכל עדות ישראל. אצל הסורים אוכלים קובה מטוגנת וכשרה עם בשר. המרוקאים אוכלים דגים חריפים עם פולים ופסח אצלם הוא לא פסח ללא מרק ירוק. האלג'יראים נוהגים לצלות שוק של טלה בתנור במשרה פיקנטי. אצל יהודי הבלקן פסח אינו פסח ללא מאכל בשם 'מינה' שהיא פשטידת בשר ומצות. בורמואלוס הוא מעדן פסח מהמטבח הספרדי, שיש לו שתי גרסאות. הגרסה האחת היא מלוחה, כתחליף לבורקס שהולכת עם ביצה קשה וירקות טריים והגרסה השנייה היא מתוקה ומוגשת בסירופ.
אי אפשר לסיים בלי להזכיר את העוגיות המיוחדות לפסח. אז הנה החדשות הטובות: עברו הימים שאכלנו רק 2 סוגים של עוגיות, והיחידות שנמכרו במכולת השכונתית היו עוגיות בוטנים טחונים שוברות שיניים ועוגיות קוקוס חונקות ויבשות. מאז ימים אלה התפתחה הקולינריה והוציאה תחת ידיה יצירות של פאר עם עוגות ועוגיות במרכיבים מעולים ויצירתיים, כאלה שאי אפשר להפסיק לטחון בכל ימי החג.