מבצע אחים: יום הזיכרון ליהודי אתיופיה שנספו בדרכם לארץ ישראל

יום הזיכרון ליהודי אתיופיה שנספו בדרכם לישראל נערך היום, במקביל ליום ירושלים לזכרם של כ-4,000 מיהודי ביתא ישראל שמתו במהלך המסע וההמתנה לעלייה במחנות הפליטים בסודן בזמן מבצע אחים

רות קרייתי | כ"ח באייר תשכ"ח | 18 במאי 2018 | מערכת ישראל ניוז

במקביל ליום ירושלים, מציינים בישראל את יום הזיכרון ליהודי אתיופיה שנספו בדרכם לישראל. מדובר ביום לזכר 4,000 מיהודי ביתא ישראל שמתו במהלך מסעם לארץ במחנות הפליטים בסודאן בזמן מבצע אחים. מטרת המבצע הייתה לסייע להם לעלות מאתיופיה לישראל דרך סודאן. המבצע החל בראשית 1979 והסתיים ב-1990.

במהלך היום התקיים טקס אזכרה ממלכתי והנחת זרים באנדרטת הזיכרון בהר הרצל במעמד ראש הממשלה בנימין נתניהו, נשיא המדינה ראובן ריבלין, שרת העלייה והקליטה סופה לנדבר ונציגת המשפחות השכולות רחל טניה רובל.

בתחילת שנות השמונים החל מסע העלייה של יהודי אתיופיה לארץ ישראל דרך סודן, עד סוף שנות השמונים הגיעו כ-17,000 עולים. במהלך מסע העלייה אלפים נספו ולא זכו לעלות ארצה. לאורך השנים נעשו ניסיונות שונים לתעד את שמות הנספים על מנת להוסיף את השמות לאנדרטה אך עד היום לא נערך רישום כולל ומוסדר.

בתאריך 27 בנובמבר 2011, התקבלה החלטת ממשלה מס' 3885, על הנצחת שמות הנספים והפקתו של סרט תיעודי, והחלטה משלימה מס' 4630. בתאריך 30.8.12 נחתם הסכם לפיו ממשלת ישראל תבצע את הפרויקט באמצעות ההסתדרות הציונית העולמית. מטרת הפרויקט היא איסוף מסודר של שמות כל הנספים, הנצחת שמותיהם באנדרטה מיוחדת שתוקם באתר ההנצחה ליהודי אתיופיה, שבהר הרצל, והפקת סרט תיעודי-חינוכי להנצחת המורשת של יהודי אתיופיה ועלייתם דרך סודן ארצה.

בשנים 1980–1984החלה יציאה המונית של יהודי אתיופיה, קהילת "ביתא ישראל", מן הכפרים באזור גונדר לעבר סודן. רבים מיהודי אתיופיה, שחלמו כל השנים לעלות לישראל, הצליחו לברוח מאתיופיה לגבול אתיופיה וסודן, ושם המתינו במחנות זמניים לעלייה לישראל. העלייה דרך סודן התאפשרה בשל הסכם שבשתיקה, שפרטיו היו ידועים רק לבכירים מעטים בסודן. סוכני המוסד שהמתינו לעולים במחנות שבגבול סודן הורו להם להצניע את זהותם היהודית.

בדרכי הבריחה ובמחנות בסודן סבלו היהודים ממגפות, מרעב, וממעשי התנכלות, אונס ושוד רצחני. ההליכה של משפחות, קשישים וילדים נמשכה לעתים חודשים, ולאחריה נאלצו העולים להמתין במחנות הפליטים בסודן כשנתיים עד לחילוצם ולהעלאתם ארצה.

כ-4,000 מבני העדה נספו בדרכים ובמחנות בניסיונם לעלות לישראל. הצנעת הזהות היהודית על-פי הוראת סוכני המוסד הקשתה על העולים את השמירה על הלכות הכשרות והטהרה; במדבר לא היו העולים יכולים לקבור את מתיהם מפחד השודדים, ואילו במחנות הם לא היו יכולים לקבור את המתים בטקס יהודי מאימת השומרים הסודנים.

בנובמבר 1984 החל "מבצע משה", המבצע הממלכתי הראשון להעלאת יהודי אתיופיה לישראל. המבצע התנהל בחשאי, ובמסגרתו הועלו – ברכבת אווירית של מטוסים ישראליים – כ-8,000 מיהודי אתיופיה, ואולם בשל הדלפת מידע על קיומו לעיתונות בישראל הסתיים מבצע זה בטרם עת. משפחות רבות נשארו מאחור, קרועות ומפולגות, עד "מבצע שלמה", אשר בו הובאו ארצה במאי 1991, ברכבת אווירית נוספת, 14,324 עולים בתוך 36 שעות.

המשרד לקליטת העלייה הנציח את זכרם של יהודי אתיופיה שנספו בדרכם לישראל באנדרטה זמנית שהקים בשנת 1989 בקיבוץ רמת-רחל, בשיתוף עם הקרן הקיימת לישראל ועם הסוכנות היהודית. בסוף שנת 2003 החליטה ועדת השרים לענייני עלייה, קליטה ותפוצות להקים בהר-הרצל אנדרטה קבועה להנצחת זכר יהודי אתיופיה שנספו בדרכם ארצה. הממשלה קבעה כי טקס ממלכתי לזכר הנספים יתקיים מדי שנה בכ"ח באייר, יום ירושלים.

במרס 2007 נחנכה בחלקו הדרומי של הר-הרצל האנדרטה לזכר יהודי אתיופיה שנספו בדרכם ארצה. בהקמת האנדרטה השתתפו המשרד לקליטת העלייה, מינהל מקרקעי ישראל, ההסתדרות הציונית העולמית ונציגי עיריית ירושלים. אגף ההנצחה של משרד הביטחון ריכז את ההיבטים הטכניים של תכנון האנדרטה ועיצובה. את האנדרטה עיצב האדריכל גבריאל קרטס, בשיתוף עם יוצרים וסופרים בני הקהילה האתיופית, שעבודותיהם שולבו בה. כמו כן שולבו באנדרטה מונולוגים שכתבו בני הקהילה, המתארים את ההווי בכפר האתיופי, את הדרך לישראל, את ההמתנה במחנות הפליטים בסודן ואת החלום על ירושלים. סביבת האנדרטה משמשת מקום התכנסות המיועד להתייחדות עם זיכרון הגבורה והאובדן של אלפי יהודי אתיופיה אשר נספו בדרכם לישראל.