ישראל ניוז Israel News אתר חדשות ישראל ומבזקים בזמן אמת
בראיון שנתן טייב חסן סולימאן לעיתון המצרי אחאר א-לחזאה במרץ 2010, הוא מספר איך הסתנן לישראל ושהה בה למעלה מחמש שנים, לאחר שקיבל הזמנה מאנשי NIF הקרן החדשה לישראל להגיע לישראל
יעל בן דוד | י"ט בניסן תשע"ח | 4 לאפריל 2018 | מערכת ישראל ניוז
עיתון אחאר א-לחזאה פרסם בתאריך 28.2.2010 יום א', כתבה רלוונטית מאוד לימים אלו, בהם החלטות הממשלה בנוגע למסתננים, בראש סדר הדרג המדיני. "הראיון נערך עם אדם ששב מישראל לאחר שנים של מעצר וסבל" כתב עיסאם א-סולי בפתיח הכתבה "הוא בילה בבתי כלא ישראליים וחווה בהם לחצים שונים שמטרתם יצירת תמונה עגומה של סודאן. חרף הסבל והלחץ שחווה, תשובותיו לשאלות אחאר א-לחזאה היו שקטות ומסודרות".
"שמי טייב חסן סולימאן, יליד 1976 חבל דרום דארפור-נילוס". מספר הסודני לכתב
המסע שלך ארוך ומייסר. ספר לנו על זמן יציאתך מסודאן.
"יצאתי מסודן בשנת 2002 לרפובליקה הערבית מצרים. יצאתי למטרת לימודים שם, אולם לא הכל מסתדר כמו שאתה רוצה. בחיים יש עליות ומורדות. שהיתי במצרים בערך כשנתיים בלא שנתקלתי בקושי כלשהו. כוונתי הייתה להתקבל לאוניברסיטת אל-אזהר המכובדת..היו קשיים שעמדו בפני ומנעו את קבלתי לאל-אזהר. לאחר שנכשלתי בקבלה לאל-אזהר. כמובן שחיפשתי עבודה ופניתי לחברות שונות ולבסוף התקבלתי לעבודה בתיירות בדרום סיני, שארם א-שייח, דהב, נואייבה. האיזור הזה מוצף בתיירים מאז פרוץ השלום בין מצרים וישראל".
לא ספרת לנו כיצד התחלת את קשריך עם הישראלים?
"קשרי החלו כעובד בתחום התיירות שם.. הישראלים מגיעים לאיזורי הנופש בדרום סיני.. לא היו לי קשרים
אישיים אתם..משום שאני אדם שמרני ויש לי עקרונות. כניסתי לישראל היתה כתוצאה מעבודה של גופי מודיעין בחסות של מדינות גדולות..ואין אני והאלפים מאלה שנכנסו לישראל, אלא קרבנות. בעיית דארפור אינה אלא טיפה באוקיינוס, וזה מה שגילנו לאחר מכן. בתחילה כניסת הסודנים לישראל אח"כ השלבים הבאים. השלב הראשון היה כניסת סודנים במספר מוגבל. באופן אישי נשלחה אלי הזמנה לעבוד בישראל יותר מפעם אחת מאנשים שבקרו במקום בו עבדתי. ההזמנה לא נשלחה רק אלי אלא כללה גם סודנים נוספים שעבדו אתי".
והאם מצאת את הדרך סלולה לכניסה לישראל?
"תנועת הישראלים בדרום וצפון סיני הנה רבה..ואפילו האדם שבאמצעותו נכנסנו לישראל, מצאנו את תמונתו
אצל מפקד האיזור הצבאי הישראלי שאליו הסגרנו עצמנו".
ולאום של האדם שהכניס אתכם לישראל?
"הוא בדואי. כשנקראתי למשרד של המפקד מצאתי את תמונת הבדואי לצידה של תמונת המפקד, על שולחנו".
האם קבל ממך כסף עבור הכנסתך לישראל?
"לא..לא התעניין בכסף..נכנסתי חצי חינם"
האם נתקלת בכוחות משמר הגבול המצרי?
"נשבע באלוהים, חלפנו על פניהם כאילו אנו עוקבים אחריהם"
באיזה אמצעי הגעתם לישראל?
"כלי רכב קטן. עברנו את כל נקודות הבדיקה ואיש לא שאל אותנו ליעדנו. היינו שניים בלבד. שמו סאדק ג'מעה סעיד והוא מדארפור. זו היתה פעילות מאורגנת. המטרה המרכזית של כניסת הסודנים לישראל היא לשנות את נתיב ההגירה הסודני, ממצרים למדינות אירופה, ואמריקה ואוסטרליה לעבר ישראל".
איך היית שהותך בישראל?
"הייתי אסיר בישראל ומספרי 1198654 שהיתי יותר מחמש שנים. משנת 2004 עד 2009".
נכנסת לכלא מייד עם הגעתך לישראל?
"הכלא היה המקור לקבלת אישור על התנהגות טובה, אם אתה רוצה להשיג את המטרות שלך".
ברגע כניסתך לישראל. מה הצעדים שננקטו כנגדכם?
"הוקפנו בחיילים ששאלו אותנו אם ברשותנו דברים מסוכנים כגון נשק ו"לבן" ודברים כאלה. ושאלו לגבי לאומיותנו וענינו שאנו סודנים".
מה קרה לאחר מכן?
"הרשו לנו לעלות על המכונית.. ולאחר נסיעה של כרבע שעה הנהג מסתכל במראה ואומר לי לקיים יחסי מין עם חיילת ישראלית שנמצאה יחד אתנו ברכב".
אם כן זה היה הדבר הראשון שבקשו ממך.. מה היתה תגובתך?
"כן. זה היה הדבר הראשון שבקשו ממני בישראל והחיילת היתה לצידי ואתנו ברכב ארבעה חיילים אחרים".
לאן היו מועדות פניכם
"לבסיס בקרבת הגבול בתוך ישראל שם החל שלב החקירות וכשסיימנו הגיע אלי חייל מבני הפלשים שהתגייסו לצבא הישראלי והציע לי שאתגייס לצבא הישראלי וישימו אותי באילת. אמרתי לו שהנושא קשה וסירבתי לרעיון שאתגייס לצבא והודעתי לו שהצבא לא לטעמי".
בזמן החקירות, אלו סוגי שאלות הציגו לך?
"שאלו לגבי שמי ולאומיותי והאם מישהו פגע בי במהלך המעבר. לא יותר ולא פחות. קצין המודיעין תפקידו היה להעביר רק מידע לרשויות המוסמכות. לאחר מכן באה אלי החיילת ובקשה בעצמה לבלות את הלילה אתי. סרבתי. דיברנו בערבית ולידיעתך שבצבא הישראלי שלשת רבעים הם ערבים דרוזים. מכנים אותם ערבים ישראליים וכל אנשי המודיעין בצבא הישראלי שפועלים בגבולות עם הערבים הם בדואים".
אם כן לא היתה לפוליטיקה שום קשר לכניסתך לישראל?
"כמו שאמרתי לך רוב הסודנים שנכנסו לישראל נכנסו ברמייה".
מה היה הצעד הבא?
"לפני כן, הדרכים בהם השתמשו לגרור את רגלי לתהום היו באמצעות השילוש, סקס, אלכוהול וכסף. אלו המנגנונים הישראלים ולא רק אתי פעלו כך, אלא עם כל הסודנים שרגלם דרכה באדמת ישראל. עד שיוכלו לבטוח בנו יותר הכניסו אותנו עם אסירים פלשתינים ויש בתוכם עיניים (צופים) לבדוק אחר כוונותינו וללמוד את נטיותינו ועמדותינו ודברים כאלה. למעשה נכנסנו למעצר יחד עם אסירי חמאס וכל אסירי הארגונים הפלשתינים החמושים. זהו מחנה מעצר זמני..אולם השלב החשוב והעיקרי שהיינו בו כ- 4 חודשים. לא הוגש כנגדנו שום אישום ואף גורם רשמי סודאני לא יצר קשר עם הישראלים בזמן הזה, אולם נמצאות שם כמה תנועות שקשורות בדארפור אולם לא באופן משמעותי בזמן זה. אחר כך העבירו אותנו לכלא רמלה שהנו כלא ציבורי במרחק של שלשת רבעי שעה מת"א וזהו המרכז העיקרי אליו מגיע כל סודני שנכנס לישראל".
האם זה היה שונה בכלא רמלה?
"בכלא זה החלו הדברים להתבהר לנו, הכלא בנגב היה כלא בטחוני לאסירים פלשתינים, אולם בכלא רמלה מייד עם הגיענו קבלו אותנו האנשים אלה שהיה להם חלק בהברחתנו לישראל ואלה שהבטיחו לנו הגנה ותמיכה מייד עם הגיענו לכלא רמלה".
מי הם אנשים אלה?
"ביניהם ישראלית שלאחר מכן נהייתה פרופסור לאחר שהצליחה לקדם את בעיית דארפור, באוניברסיטה, כבעיה אנושית. שמה ענת בן דור והיא מנהלת אחד מהארגונים הגדולים שעוסקים בעניינים הומניטריים בחזית ובתוכה (מתחת לשטח) נושאת מטלות (ממלאת פונקציות) של איסוף וגיוס. לאישה זו יש שותפים. נפגשתי איתם בסיני וביניהם אישה נוספת ששמה שרון ערן. דברנו אתה וראינו שהיא לכאורה עובדת בארגון בינלאומי. אולם כפי שאתה יודע אין שם בישראל שום ארגון בינלאומי שעוסק בעניינים הומניטריים, ולשרון עירן בעצמה יש שותפים ולשותפיה יש מסווה (דרך פעולה) ולאחרים מסווה אחר. לא נפגשנו עם שרון בלבד בסיני. היתה לצידה אישה נוספת ששמה פאבי וזו לאחר מכן הבנו, שהיא קצינה בכירה במשטרה הישראלית ומנהלת אגף בכלא רמלה ובמקומות אחרים שמופקד על ניהול ענייני הסודנים".
האם אין סתירה בין תיאור כניסתך לישראל באמצעות איש בדואי, בעוד שכעת אתה מספר לי על שמות ישראלים ידועים?
"אין כאן שום סתירה. כל מילה שאמרתי יש לה ביסוס".
טוב, בוא נשוב לפעם הראשונה בה פגשת את הפרופסורית
"את האישה הזו פגשתי באדמות הכבושות (ישראל). הן היו בין התיירים בסיני ויעדם כפרי התיירות בהם עבדנו..ולידיעה, כל הסודנים, שהיו בכלא רמלה משנת 2004 עד שנת 2007 , עברו התנסות קשה עם הישראלים. הפעולה היחידה היתה להטיל על כל איש בטחון ישראלי המשימה לעקוב אחר העציר הסודאני מעקב צמוד בתוך הכלא. איש בטחון בשם ללוש שהוא ממוצא ערבי. עיקר המעקב היה להסיר את הכיסוי מעל פני כשאני ישן, בשעה 2 לפנות בוקר, כדי לוודא שאני נמצא או לא. זה אחד מדרכי הגיוס שלהם..טוענים שהם חברים שלך, וכל יציאה מהכלא אינה אפשרית אלא אם כתבו עליך דו"ח חיובי..אולם הם אמרו לנו בכנות.. אם אנו רוצים לעבוד בתוך ישראל
תשפרו את הקשרים שלכם עם המשטרה וכל שוטר שעבד עם הסודנים בכלא רמלה בתקופה שבין השנים
2004-2007 קודם בשנת 2008 לקצין בדרגת סגן משנה אלא אם כן לא הצליח".
והאם ללוש התקדם גם כן?
הסודני צוחק: "נכשל אתי כשלון חרוץ עד כדי כך שאמר לי יא טייב אינך חושש שאם תחזור לסודן
תואשם שעבדת עם השב"כ וזה מלבד המוסד..ואמרתי לו אין לי הזמנה לא מהשב"כ ולא מה"שאבאביק" (חלונות) (צוחק שנית). לא ניסו לגייס אותי בדרך ישירה. זה מגיע באמצעות הפיתויים שקיימים בכלא..אפשר לגייס בסיגריה אחת. הם צופים בנקודות החולשה ומנצלים אותן תמיד".
אולם זה לא עבד אתך ועם ללוש?
"למרות שהוא אמר לי שאינם רוצים שאכה איש או אהרוג..ניסה אתי שוב ושוב ובפעולות הכנה. תמיד היה אומר לי מי שלא יכנס לביתו של אבו סופיאן (יריבו של מוחמד) אינו בטוח. ניסה לגייס אותי כשידענו שבקרוב נצא מהכלא. ותמיד אמרו לנו שכדי לגור עם יהודים יש צורך שיבטחו היהודים בצידכם, במובן שתשתפו פעולה אתם באופן בטוח.. ושתוף הפעולה אתם בשטח זה אין לו גבולות..אם התחלת בכך אין לזה סוף, הם אלה שיסיימו זאת, זו השאלה".
האם היה לגיוס קשר כלשהו לבעיית דארפור?
"כמו שאמרתי לך בחלק הקודם, דארפור הנה טיפה בים".
ולאחר המעצר לאן היו מועדות פניך?
"עבדתי במלון במזרח ירושלים. דרשו ממני לשנות את שמי, אמרו שא-טייב שם קשה שלא ניתן לשמור. בשום אופן לא הסכמתי, אמרתי להם שני דברים שלא אשבע מהם, שמי ודתי".
חזרתך לחרטום כיצד היתה?
"כל הארגונים שמרימים את נס ההומניות סירבו לסייע לי לחזור. אמרו לי חזור בדרך שבה נכנסת. חזרתי לסודן דרך הגבול המצרי והישראלי. הסגרתי עצמי לשלטונות המצריים. לרוע המזל מצב הסודנים בישראל מצב גרוע ביותר. השלטונות הישראליים מפעילים לחץ נוראי. הסודנים מגיעים עד להתאבדות.. ומספר המתאבדים הנו גדול מאוד..ומספר אלו שחלו בנפשם מגיע למאות ואלה שנכנסו למשברים נפשיים לא נספרים, לדוגמא, נכנס אתי לסודן אדם בגיל 21 הוא קבל טיפול בבית חולים פסיכיאטרי".
כתב עיתון אחאר א-לחזאה, מסיים את כתבתו שנחלקה ל- 2 חלקים, ביום ג' 9 במרץ 2010
