מבזקים

חשיפה ראשונית: "שוחררתי מהצבא לאחר שנחטפתי, סוממתי ונאנסתי על ידי נהג מונית ערבי"

תוכן עניינים

חיילת שמשרתת במרכז הארץ טוענת כי נהג מונית ערבי אסף אותה לאחר בילוי עם חברים בפאב תל אביבי, חטף ואנס אותה לאחר שהשקה אותה באלכוהול עד אובדן חושים לאחר מכן סימם אותה בקוקאין. המשטרה שהוזעקה למקום, עצרה את הערבי שטוען להגנתו כי היחסים ביניהם היו בהסכמתה המלאה והסמים היו שלה

רות קרייתי | ד' בניסן תשע"ח | 20 במרץ 2018 | מערכת ישראל ניוז

חיילת שמשרתת במרכז הארץ טוענת כי נחטפה, סוממה ונאנסה על ידי נהג מונית ערבי. חברותיה הזעיקו את המשטרה שהגיעו לחלץ אותה, על פי צילום מיקום ששלחה להן במסרון בוואטאפ, לאחר שסימסה לחברותיה: "הצילו אני במצוקה".

בילוי תמים עם חברים בפאב תל אביבי הסתיים בחטיפה, סימום ואונס. כך טוענת חיילת שמשרתת בצבא: "ביום חמישי יצאתי לבלות עם חברים שתיתי 2 כוסות יין וכשנגמרה החגיגה ידיד שם אותי על מונית. לא שמנו לב שהנהג ערבי. שאלנו אותו אם הוא מגיע לכתובת שלי הוא אמר כן. תוך כדי נסיעה הוא שאל אותי אם אני רוצה צייסר אמרתי לו שכן. מאז אני לא כל כך זוכרת מה קרה.

הגענו לאיזה מקום שאני לא מכירה ושם התחלתי לשלוח הודעות לחברות שלי שאני במצב חירום ושיתקשרו אלי ושיגידו לי ללכת. אף אחת לא האמינה לי. לא קיבלתי תמיכה, הייתי בטוחה שנלקחתי לכפר הערבי שלו. ראיתי שהן לא מתייחסות אלי ברצינות אז עשיתי סרטון של הבן אדם אונס אותי ושלחתי להם. באותו זמן לא הייתי בהכרה כל כך. מצאו אצלי בדם מלא אלכוהול וקוק ולא הייתי במצב של לבוא ולהתנגד. הערבי טען בחקירות שהסמים היו שלי ושאני הייתי חרמנית. אם זה היה כך, אז הייתי ממשיכה עם הידיד שלי ולא עם הערבי. גם לגבי הטענה שהסמים היו שלי, ממש לא נכון. אני חיילת ת"ש בודדה ואין לי כסף לבזבז על קוק".

כשראתה החיילת שחברותיה אינן מתייחסות אליה, היא החלה להסריט את המצב האינטימי והעלתה את הסרטון ל"סטורי" ("הסיפור שלי" בפייסבוק). אחת החברות ראתה את הסרטון ונזעקה: "מה את עושה?" היא שאלה את החיילת. "אני חייבת עזרה אני במצב חירום". חברתה ענתה לה: "אם אני אהיה למטה, את תרדי?" "כן". ענתה לה החיילת והמשיכה לספר: "היא ביקשה ממני שאשלח לה מיקום ושלחתי לה. המשטרה הגיעה אחרי שהוא כבר אנס אותי פעמים, שלוש. הייתי עירומה עם עיניים אדומות. שמו עלי שמיכה. השוטרת שאלה אותי: 'את יודעת איפה את נמצאת?' אמרתי לה שאני נמצאת בבית של הערבי. השוטרת ענתה לי: 'חמודה את לא בבית של הערבי, את בחדרים לפי שעות".

השוטרים פינו את החיילת לבית חולים וולפסון ועצרו את הערבי לחקירה. החיילת מספרת: "אחרי לילה ארוך על כדורי הרגעה במיון, והתקפי שיגעון כשאני צורחת ומקללת את הערבי, המפקדים שלי ידעו שאני נמצאת שם אבל אף אחד מהם לא טרח להגיע. המפקד שלי אמר שהוא שומר שבת ולא יכול להגיע, אבל זה היה בשישי בבוקר. קיבלתי התקפים חזקים בבית החולים והייתי במצב קשה מאוד".

אחרי שנרגעה בחדר המיון בבית החולים, הגיעו שוטרים ולקחו אותה לתת עדות בתחנת המשטרה. "אחרי שנתתי עדות" היא מספרת: "לקחו אותי לאשפוז במחלקה סגורה ולא הסכמתי, אז החזירו אותי לבית שלי בבית החייל".

החיילת משיכה לספר: "כשאושפזתי במיון קיבלתי טיפול רפואי והתחלתי להתאושש. ביקשתי לראות את המב"ס שלי כי הוא חיכה לי בחוץ וביקשתי לראות גם את המפקד הישיר שלי והוא הגיע אחרי כמה שעות. אמרו לי שיש מצב שאני לא חוזרת לצה"ל. טענו שאני לא במצב לשרת בצבא. אמרו לי תבקשי להתאשפז בפסיכיאטרי ואחרי כמה ימים תחזרי לשרת בצה"ל. הלכנו אחרי הבדיקות במיון לפסיכיאטר של בית החולים וניסיתי לשכנע אותו שיאשפז אותי כי לא רציתי להשתחרר מהצבא. אמרתי לו שעברו שלושה ימים מהאונס ואני זקוקה לאשפוז. הוא אמר לי: 'את מגיבה לגיטימי לאירוע שלך. אני לא חושב שאת צריכה להיות בטיפול פסיכיאטרי עם 30 בנות פסיכוטיות. זה יכניס אותך עוד יותר לדיכאון. אני רואה שאת מתחילה להשתקם, היום לא קיבלת התקף חוץ מ 9 בבוקר ואני רואה שאת מתקשרת, ובלי כיסא גלגלים. אישפוז במחלקה פסיכיאטרית זה רק יוריד אותך. אין סיבה'.

החיילת מספרת: "אמרתי לו שאם אני לא מתאשפזת אז מוציאים אותי מהצבא. ואז הוא פתאום קלט את התמונה והתעצבן על המלווה שלי ואמר: 'אני לא מבין מדוע במקום לטפל בחיילת אתם שמים אותה במחלקה סגורה'. אמרתי לו שאני אקרא למב"ס שלי. המב"ס נכנס והסבירו לו את המצב שלי והוא יצא בעצבני. הם פשוט דיברו עם כל הגורמים ואמרו להם שאני סירבתי להתאשפז ובגלל זה העיפו אותי מהצבא. הם כל הזמן גם שינו גרסאות".

יום אחרי האונס, הפסיכיאטר בבית החולים שחרר את החיילת, אך התנה זאת בהשגחה. במכתב השחרור הוא ציין בפירוש שהחיילת זקוקה להשגחה צמודה. "ביום הראשון ישנתי בבית שלי. למחרת החזירו אותי לבסיס עם השגחה" מספרת החיילת: "בבוקר לקחו אותי לפסיכיאטר צבאי והוא אמר לי: 'את לצה"ל לא חוזרת. יש לך שתי אופציות. או להמשיך את החיים שלך עם בחירות לא נכונות, או שאת נכנסת לשבועיים, שלושה למחלקת פסיכיאטריה סגורה ומשם אחרי שנה, שנה וחצי את עוברת לשיקום בבאר יעקב'. הפסיכיאטר דיווח שאני סירבתי להתאשפז ואמר לי: 'שתדעי לך שהקב"נית שגייסה אותך לצה"ל, היא מהיום כבר לא משרתת בתפקידה. את לא היית אמורה להתגייס לצה"ל'. כל הזמן הזה הוא לא נתן לי לדבר למרות הוא ראה שאני בן אדם שמתקשר ואני מתחננת אליו, אבל הוא לא רצה לשמוע אותי. אני בן אדם היפר אקטיבי, אבל לא עושה סמים. אלכוהול כן ואת זה ניסיתי להסביר לו. משם הלכנו לוועדה רפואית והמב"ס שלי אמר לי שאני חייבת לחתום על טופס שחרור. ואם אני לא חותמת, מה קורה? שאלתי אותו אז הוא ענה לי: 'באה משטרה צבאית'. התקשרתי מהר למנהלת של בית החייל שהיא כל אותה תקופה עזרה לי והיא ענתה לי: 'אם את לא רוצה לחתום, אל תחתמי'. אחר כך היא גערה במב"ס ואמרה לו: 'מה זה משטרה צבאית? יבואו ירביצו לה?'

"בוועדה הרפואית הורידו לי את הפרופיל הצבאי ל- 21 על זה שעברתי אונס והגבתי לגיטימי על האונס שלי. בוועדה לא נתנו לי לדבר. אמרו לי: 'אני לא יכול לשבור מילה של פסיכיאטר, אני לא קובע. זה לא יעזור אפילו אם את צודקת הפסיכיאטר הוא זה שקובע. אני יכול לתת לך טופס ערעור ואת יכולה לערער 14 יום מהאירוע. בואי תחתמי כאן'. אמרתי: אני לא חותמת. הוא ענה לי 'אין בעיה את לא צריכה לחתום' ונתן לי טופס שחררו וטופס ערעור. המב"ס שלי ראה שאני מסרבת, וכל אותו זמן הוא לא הפסיק להתכתב בטלפון, אמר לי: 'מה את צריכה את הצבא? תבני את החיים שלך. לכי תשכירי דירה, תעברי לאיזה קיבוץ, תעזבי את תל אביב, תשתקמי שם'. הוא ניסה לשכנע אותי לחתום. הוא היה כל כך לחוץ".

"אחרי הוועדה הגענו לבסיס. 10 דקות לפני כן, כבר חיכה לי טופס שחרור שלא אני חתמתי עליו, חיילים אחרים חתמו בשמי. הייתי על מדי ב' בלי חוגר ובלי גז מדמיע ולא הזדכיתי על כלום. העלו אותי למשפט על זה שלא היה לי חוגר והוציאו אותי זכאית. החוגר הלך לאיבוד כנראה בבית חולים, אחרי שעבר מיד ליד. תוך 10 דקות היה לי שחרור מצה"ל, משם המשטרה התקשרה והודיעו לי שאני צריכה לעשות אימות עם הערבי".

"הגעתי הביתה אתמול אחרי שהייתי המשטרה. מהצבא עדכנו אותי שבגלל שלא עשיתי שירות מלא, אני צריכה לעזוב את הבית שלי. במקום לעזור לי ולתת לי גיבוי על מה שעברתי. נשארתי בלי בית אני ואין לי לאן ללכת. אני מתגוררת בבית החייל מאז שאני מלש"בית. התקבלתי לשם לפני גיוס וזה משהו שלא קורה, כי לא היה לי איפה לגור. אני מבית חרדי וחזרתי בשאלה. אין לי קשר עם ההורים שלי. חשבתי לבוא אליהם ולספר להם על מה שקרה ואולי הם ירצו קשר איתי, או משהו".

קצת תמוה בעיני שכל הפרשה הושתקה במהירות הבזק, עוד בטרם הסתיימה החקירה. שלושה ימים לאחר שעברה אונס היא שוחררה מהצבא בסעיף פסיכיאטרי. לשאלתי, ענתה החיילת "הצבא טוען שבגלל שאני סירבתי להתאשפז כי אני לא מוכנה לבזבז שנתיים מהחיים שלי בבית חולים, אז שוחררתי. אני בטוחה שאם היו לי הורים, הצבא לא היה משחרר אותי. מקסימום הייתי מקבלת קב"ן פעם בשבוע. אבל להוציא מהצבא 3 ימים אחרי אונס?! זה ברור שהם מסירים את האחריות שלהם ממני. אני לא מרגישה שאני אשמה, כי אני לא אשמה במה שקרה".

תגובת דובר צה"ל לאירוע: "צה״ל נוהג על פי מדיניות ברורה באשר לנפגעות תקיפה על רקע מיני לרבות טיפול, תמיכה, סיוע וליווי הן באמצעות מפקדים, קציני בריאות הנפש ומרכז התמודדות ותמיכה (מהות). במרכז מטופלות עשרות נפגעות על רקע מיני שעברו פגיעה, הן במהלך שירותן הצבאי והן לפניו, וממשיכות בשירות תקין בצה״ל. גורמי הרווחה והטיפול בצה״ל דאגו לסיוע הולם ולמסגרת תומכת אזרחית לחיילת וכן ניתן לה מענק קיום בגובה אלפי שקלים. החיילת שוחררה מצה״ל לאחר שגורם רפואי מוסמך קבע שהחיילת איננה כשירה לשירות, עם זאת מפאת סודיות רפואית לא ניתן לפרט את נסיבות שחרורה".

 

החיילת שנחטפה, סוממה ונאנסה
החיילת שנחטפה, סוממה ונאנסה
מסרונים ששלחה החיילת: "לא נותנים לי לעזוב"
מסרונים ששלחה החיילת: "לא נותנים לי לעזוב"
החיילת שלחה את המיקום
החיילת שלחה את המיקום
החיילת חשבה שהיא נלקחה לכפר ערבי
החיילת חשבה שהיא נלקחה לכפר ערבי
"תעזרי לי לצאת מפה"
"תעזרי לי לצאת מפה"
"צילמתי את הערבי"
"צילמתי את הערבי"
שלחה מיקום לחברה שלה
שלחה מיקום לחברה שלה
סרטון נשלח לחברה
סרטון נשלח לחברה
"תעזרי לי לעזוב פה"
"תעזרי לי לעזוב פה"
לאיזה תוכן תרצו לחזור:
הירשמו לניוזלטר שלנו לעדכונים מיידים: