מבזקים

המטרה חסד: בית התמחוי של הרב יאשיהו פינטו מאכיל אלפי משפחות נזקקות

תוכן עניינים

כמה אנשי חסד אנחנו כבר מכירים בדורנו? לעיתים אנחנו זוכים להיחשף אליהם מידי יום, או בימי התרמה של "יום המעשים הטובים". כל יום הוא יום טוב לחשוף בו את טוב ליבם של עם ישראל.

מאידך, כמה מפעלי חסד פעילים קיימים לאורך שנים ברציפות? אחד מהם שייך לאיש שחזונו חזון הפך למפעל של חסד, אשר נושק כבר לעשרים שנים. כזה הוא האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו, אשר אשתו הרבנית עליו העידה בעצמה: "עם ישראל לפני ולפני הילדים".

"עת לעשות לה' הפרו תורתך", כך קרא כ"ק האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א לפני יותר מחמש עשרה שנים. "יש הרבה עניים", אמר הצדיק, "והמצב הולך ומידרדר". כבוד הרב פנה אל חסידיו הנפלאים בהתרגשות וקרא להם להתכנס בצוותא כבר באותו היום, כדי לבחון אפשרות לפתיחה של בית תמחוי שיוכל להאכיל אלפי משפחות נזקקות.

הודו להשם כי טוב, כבר באותו היום אכן התכנסו כולם לבקשתו של האדמו"ר והחליטו להתחיל במצווה הגדולה כבר ליום המחרת. בשמחה גדולה ובהשתתפות החסידים הקדושים של קהילת שובה ישראל, הוקם בישיבה, אשר הייתה אז ממוקמת בוילה ברובע יא' שבאשדוד, בית התמחוי הראשון.

בתחילה חולקו 300 מנות חמות למשפחות נזקקות ובחסדי ה' הצליחו העוסקים בקודש תוך שלושה חודשים בלבד להגיע לחלוקה של כ- 600 מנות חמות למשפחות נזקקות. בכל תקופה היה מגיע לשמחת כולם, כבוד האדמו"ר לחזות בשמחה בפועלם של מוסרי הנפש על המצווה הגדולה.

ולאחר כשנתיים של מסירות נפש עצומה, שיתף האדמו"ר את העוסקים בקודש כי יש בכוחו של בית התמחוי לבטל גזירות קשות מעל עם ישראל, וכי יש לחזק את כוחו ולעזור לכמה שיותר משפחות. כולם התרגשו, וכבר באותו החודש מספר המנות החמות שחולקו לנזקקים עלה ל- 1000 מנות.

מאז ועד היום עברו יותר מחמש עשרה שנים, שבהן חולקו מאות אלפי ארוחות חמות למשפחות מעוטות יכולת. בדור ספוג צער וייסורים זה, חזון אמיתי וטהור של לב אחד ענק, הדביק עוד לבבות רבים אשר נרתמו ותרמו מכספם וזמנם על מנת לעזור לאחינו אשר זקוקים לנו כל כך.

בית התמחוי של קהילת שובה ישראל בית התמחוי הגדול בארץ, אשר מחלק כ- 3000 מנות של אוכל איכותי על בסיס יומי. שפים מקצועיים, עשרות עובדים ומערך לוגיסטי מקצועי, מחלק את המנות היומיות, ובנוסף מבצע חלוקה מיוחדת של מצרכי מזון לחגים ושבתות. כמובן שכל המזון והמצרכים ללא כל תשלום.

כדי להבין מקרוב את פעילותו של בית התמחוי, דיברנו עם יגאל אדרי אשר מנהל אותו, זכינו לשיחה מעוררת השראה.

"כמה זמן אתה חלק מהפעילות של בית התמחוי?"

"מפסח, בליל הסדר הרב מינה אותי לנהל את הפעילות. היה רצון להגדיל את הפעילות ולהגיע לאף יותר משפחות מאלו אשר כבר קיבלו עזרה קבועה מבית התמחוי. אז הבאנו צוות חדש וטבח חדש – שף, ששיפר את איכות האוכל, צרפנו לוגיסטיקן שאחראי על ארגון האספקה והתרומות, וגם גבאי שיהיה אחראי להסדיר את משכורות הצוות.

במקביל אנחנו גם אמורים לקבל שני רכבים, על מנת שנוכל להגביר את החלוקה. מוצרי המזון כבר מוכנים, המדפים מלאים, רק מחכים לרכבים כדי שנוכל לבצע את החלוקה בפועל."

"אנחנו שומעים על צוות מקצועי ולא מבוטל, מספרי מנות של ארבע ספרות – איך הפעילות הזאת בעצם מתקיימת? יש תמיכה כלשהי מהמדינה? מעריית אשדוד אולי?"

"לא. אין שום תמיכה משום גוף ממשלתי או מוסד כלשהו. כל הפעילות מתקיימת מחסדים של אנשים, מתרומות, מכספים שאנחנו משתדלים בעצמנו לתת עד כמה שאפשר והרבה אנשים שתורמים מעצמם, אם זה בכח אדם, ספקים שתורמים את המזון, באמת שהכל בחסדי שמים, הכל נעשה באהבה ללא תמיכה של אף גוף ציבורי".

"מדהים שאתם מצליחים להחזיק כזאת פעילות גדולה ללא שום עזרה, ומה הרמה של האוכל שאתם מחלקים, אם אפשר לשאול?"

"הכי גבוהה שיש. אוכל חם, טרי כל יום, ירקות טריים, גם לחגים ושבתות.."

"האוכל כולל בשר ודגים?"

"זה משתנה. יש בשרים, דגים, עופות, פירות וירקות. באמת שמכל טוב. אנחנו מאוד משתדלים לגוון, וזה כמובן תלוי בסחורות שמגיעות אלינו באותו שבוע".

"וכל זה מטוב ליבם של אנשים?"

"כן. אנחנו משלימים מכספנו מוצרים שחסרים. אבל ב"ה, בשביל חודשים ראשונים של התחלה אנחנו מרוצים, וגם כבוד הרב מרוצה. וכמו שהזכרנו אנחנו רוצים לשלש ולרבע את הכמויות כבר בימים הקרובים. יש לנו כבר רשימות של משפחות – יתומים, אלמנות, משפחות מרובות ילדים.. כאשר היעד שהצבנו לעצמנו הוא לחזור לימי השיא של הפעילות."

"אתה מזכיר את 'הרב', אנחנו מדברים כמובן על כבוד האדמו"ר רבי יאשיהו פינטו, כאשר כל הדבר העצום הזה הוא בעצם חלק ממפעל החסד של קהילת 'שובה ישראל' שהוא עומד בראשה, נכון?"

"בית התמחוי הוא הלב של מפעל החסד של כבוד הרב, וזה דבר שמאוד חשוב לו. הוא ממש ביקש עם דמעות בעיניים שנחזיר את המפעל לשיאו ואמר שזה דבר שחשוב לו ביותר."

"כבוד האדמו"ר עדיין מעורב במה שנעשה?"

"בוודאי. בכל יום הוא שואל, כבוד הרב משגיח ושואל ומתעניין בכל יום, שואל מתי נגדיל את כמות המנות. חשוב לו שכמה שיותר עניים יקבלו, כמה שיותר משפחות. כבוד הרב, ואני לא אומר את זה סתם מהפה ולחוץ, לא ראיתי לב כזה על עם ישראל, כל כולו עם ישראל. הרב מעמיד את עם ישראל לפני המשפחה שלו.. את זה שמעתי מפי הרבנית. הרבנית אמרה לי: 'עם ישראל לפני ולפני הילדים'."

"ידענו שכבוד האדמו"ר הוא איש חסד, אבל מרגש לשמוע את חשיבות עם ישראל בעיניו. האם יש דבר נוסף שתהיה מעוניין לומר למי שקורא אותנו?"

"הייתי רוצה מאוד שכמה שיותר אנשים ייחשפו לפעילות של בית התמחוי. כמובן שכל תרומה תהיה מבורכת – אם זה במזון, אספקה, כח אדם – אפשר לבוא ולעזור שעה או שעתיים בחלוקת מזון, או מאה או מאתיים שקלים… כשיש מאה מפה וחמישים מפה זה פתאום המון כסף.. כל אחד ביכולת שלו מטוב ליבו – זה עושה דברים גדולים ויכול לשנות עולמות."

ולאחר ששמענו על הצד האופרטיבי של פעילות בית התמחוי, דיברנו עם עמירם, חבר צוות ותיק אשר עובד פנים אל פנים עם המשפחות.

"הבנו שאתה עובד מול המשפחות, יש אולי איזה סיפור שאתה זוכר? משפחה מסוימת?"

"אין משהו שהוא לא סיפור, כל משפחה שנכנסת אלינו הם אנשים שאיבדו עכשיו את אמא או שהאבא פתאום נהרג.. ברוב המקרים מדובר באנשים שאיבדו את היקר להם והקושי שלהם הוא פי כמה וכמה ממשפחה אחרת.."

"ויש אולי סיפור ספציפי שזכור לך?"

"הכל זכור לי, אבל אנחנו משתדלים לא להיות חשופים, זה משהו שגורם מאוד להיקשרות למשפחה אז אנחנו פשוט נותנים והולכים. ברגע שאתה נחשף אתה נכנס לעוד הרפתקאות- אתה מגלה שאין מקרר או תנור, גז, אין סלון, ילדים ישנים על ריצפה.. יש דברים שקשה מאוד לראות, אבל אי אפשר לעשות הכל.."

"ויש איזה מקרים חריגים שאתה מכיר?"

"יש משפחה עם חמישה ילדים שאיבדו את אמא שלהם מהמחלה, אישה צעירה מאוד, בת שלושים ושתיים או שלוש."

"מה הטווח גילאים של הילדים, אם אפשר לשאול?"

"זה מתחיל מגיל שלוש או ארבע, והגדולה לדעתי והגדולה צריכה להיות בת שתיים עשרה בערך. יש עוד גורמים שעוזרים להם, אבל אנחנו נותנים להם את המענה של המנה החמה ביום, אנחנו זה הבסיס."

"איך הגעתם אליהם?"

"להגיע אלינו זו לא בעיה, כולם מכירים את הרב פינטו, כולם מכירים את החסד של בית התמחוי, זה מגיע מפה לאוזן.."

"בית התמחוי פונה רק ליתומים ואלמנות או שיש עוד מקרים?"

"יש עוד מקרים, יש מקרים מורכבים מאוד. יש משפחות שהביאו הרבה ילדים והשפיות שלהם נעלמה."

"נחשפת למצב כזה?"

"כן. יש לנו כמה וכמה משפחות שהמצב בהן לא שפוי. יש לנו מקרה שבו שני ההורים איבדו את השפיות, ויש להם עשרה ילדים.. יש המון מקרים.."

"ומה בעצם מייחד את הפעילות שלכם? כי משפחות במצבים כמו שאתה מתאר מקבלות תמיכה כלשהי.."

"אנחנו יודעים לתת משהו שהמדינה והרווחה לא יודעים היום לתת. הם לא יודעים לתת אוכל לאנשים. המדינה יכולה לעזור בביטוח לאומי, אבל זה לא מה שמניע.
כשאתה נותן אוכל חם לפחות זה מוריד לך את הדאגות מהראש. בלי מיטה אפשר לישון, אבל בלי אוכל אי אפשר לחיות..
בגלל זה מה שאנחנו עושים, מה שהרב עושה, זה אחד מהחסדים הגדולים שיש…"

"יש אולי עוד משהו שתרצה להוסיף לסיום?"

"מה אני אגיד? שלא יהיו עוד נזקקים…הלוואי ולא יצטרכו אותנו יותר…"

וכפי שפתחנו במאמר מפי כ"ק האדמו"ר, כך גם נסיים. אמר פעם כבוד הרב, " בכל יום שומעים את הניסים והחסדים שהקב"ה עוזר לנו ומצילנו מידם, בזכות החסדים שהישיבה עשתה, עושה ותעשה, ובזכות החסדים שעם ישראל עושה כל אחד לפי כוחו לעזור לנו להמשיך לעזור להם."

 

 

מאת: בן ציון עטיה
מאת: בן ציון עטיה

 

1

2

3

4

5

6

7

 

לאיזה תוכן תרצו לחזור:
הירשמו לניוזלטר שלנו לעדכונים מיידים: